דין רודף לנאמני הר הבית?

מאת בית מדרשער

חלק מרכזי של תורת תלמידי צבי יהודה קוק, נגד רוב מנין ובנין גדולי ישראל, הוא האמונה שיש להחיל בזמן הזה דיני נפשות.  לפיכך, לא בחלו מספר מרבני המתנחלים בזמנו לפסוק דין רודף ליצחק רבין, על אף שכמובן רבין עצמו לא סיכן חייו של איש, ובזמנו היה ניתן להתווכח שיוזמת השלום אולי תציל יהודים בטווח הארוך.  לאור העובדה שמעשיהם של העולים להר הבית מסכנים חיי ישראל, וכבר גרמו להריגתם של כמה וכמה קדושים, הי"ד, תמהני אם דוב ליאור ומרעיו יראו לנכון לפסוק דין רודף לעולים להר הבית אשר במעשיהם גורמים ישירות לרצח יהודים.  אני מעריך שנגלה שוב שאלו המכנים עצמם דתיים לאומיים הם יותר לאומיים מדתיים, ומאמינים שהיכן שההלכה הולכת בכיוון בלתי לאומני אין להחילה.

ולתועלת המעיין אעתיק כאן דברי הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א טו:  הרואה רודף אחר חברו להורגו, או אחר ערווה לבועלה, ויכול להציל, ולא הציל, הרי זה ביטל מצות עשה, שהיא "וקצותה, את כפה" (דברים כה,יב); ועבר על שני לאוין, על "לא תחוס, עינך" (שם) ועל "לא תעמוד על דם ריעך" (ויקרא יט,טז).  [טז] אף על פי שאין לוקין על לאוין אלו, מפני שאין בהן מעשה, חמורים הם:  שכל המאבד נפש אחת מישראל, כאילו איבד כל העולם כולו; וכל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים כל העולם כולו.

 החפץ בעילום שמו