קראתי עשרות פוסטים שהתחלקו בין כאלו שהלקח שלהם היה שאסורה סגידה לבין כאלו שדיברו על כך שמדובר בנוכל נואף.
ואז המסקנה שלי היתה - מעולם לא סגדתי לאיש ואני לא נוכל נואף(לפחות כך אני טוען) - אז יש! אני מושלם.
ואז הבנתי שאסור שאלו תהיינה המסקנות של הפרשה הזאת כי אם כך לא נלמד מזה כלום וברור שהקב"ה רוצה שנלמד מזה משהו.
אז הנה ההבנה שלי - אני לא מאמין שמדובר בנוכל. בכלל אני לא מאמין שיש אנשים רעים. אני משוכנע שבבסיס האיש רצה טוב. אז איך לעזאזל הוא הידרדר כל כך? והאם זה יכול לקרות גם לי? ותשובתי החד משמעית היא שכן.
נדמה לי שזו התשובה גם לגבי ניצבי המשטרה וגם לגבי רבנים וגם לגביי. אין לי ספק שכשהם התגייסו למשטרה הם רצו לשרת את העם. אבל מה שקרה אחר כך הוא שכרון הכח.
כשאדם נמצא בעמדת כח וזה יכול להיות מורה או הורה או מפקד או מדריך או חבר כנסת או שוטר או פקיד בכיר או פקיד זוטר, מטפל או כל בעל תפקיד הסכנה הגדולה ביותר היא שכרון הכח. כשמעריצים אותך אתה מתחיל להאמין בזה. מה שאני רוצה לומר שיותר ממה שהסגידה מזיקה לסוגדים היא מסוכנת כפלי כפליים לנסגד. קחו למשל את דודו טופז כשלרגע אחד היה נדמה שהסגידה וההערצה קצת נסוגו , הבן האדם איבד את זה לגמרי. כשלזה מתחבר גם יצר המין - השילוב מסוכן שבעתיים.
והמסר הזה כולו לעצמי. גם אם אומרים לך שאתה צדיק,קדוש, מושלם, גיבור, תותח, הכי הכי... תזכיר לעצמך שאתה יודע את האמת. והאמת היא שיש בך אכן צדדים טובים - תחזק אותם ויש בך גם חסרונות - תעבוד לתקן אותם. וכמובן אל תיכנס למצבים שאתה עלול לא לעמוד בניסיון.
חיים שאולזון מעיר:
התורה בפרשת ויקרא אומרת זאת במפורש. אצל כל חוטא כתוב 'ואם' רק אצל נשיא כתוב 'אשר נשיא יחטא' מפני שברגע שיש למישהו כח לא יתכן שלא יחטא, ולכן הוא חייב להביא חטאת בכל מקרה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.