הענין דמ"ת הי' עי"ז ש"וירד ה' על הר סיני", ירידה שלא בערך עד ששכלו של
יהודי יוכל להבין חכמתו ית'! ענין זה משתקף בלימוד התורה במשך כל הדורות
אשר צ"ל באופן ד"הוי גולה למקום תורה". ולכן גם נקבע זמן בשנה שבו גם ילדים
שבמשך השנה לא מקיימים זאת – נוסעים למחנה-קיץ, אשר כוונה האמיתית בזה היא
לקיים את ה"הוי גולהלמקום תורה". במשך השנה יודע הילד שאם המלמד צועק
עליו, רץ הוא מיד הביתה ומספר להוריו, והאמא באה מיד לבי"ס ו"רועשת"
היתכן?! (היפך טובת הילד אשר "חושך שבטו שונא בנו)... שזה לא יכול הילד
לעשות כאשר אינו תחת השליטה של "רחמניות" אלו אלא של הנהלת המחנה הדואגת
שהמקום יהי' "מקום תורה" (ולכן גם זה שהקרובים יכולים לבוא לבקר רק פעם
בשבוע או שבועיים הוא "תיקון גדול"), וכך יכולים לפעול על הילדים גדולות
ונצורות עד ש"גם כי יזקין לא יסור ממנה"; עפ"י תקנת בעל הגאולה, שולחים
בתקופה זו תלמידי-הישיבה להפיץ התורה בכל קצוי תבל.
משיחת י"ג תמוז ה'תשל"ה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.