איתא בגמ' "בשבעה (באב) נכנסו נכרים להיכל", ומובן שהכוונה אינה לצער ח"ו
אלא לעורר ע"ד ההשתדלות למהר את הגאולה ובנין ביהמ"ק, וכמ"ש במדרש ש"עלה
ארי' כו' והחריב.. על-מנת שיבוא ארי' כו' ויבנה אריאל" – זה שרואים שלא
רק ש"עדיין לא בא!" אלא עוד ניתוסף יום כזה שמיוחד בעניןבלתי-רצוי,
ה"ז ע"מ ליתן לבנ"י תוספת-כח לתביעה הנפשית שתבוא כבר בפועל הגאולה! הקשר
ביןשבעה במנחם-אב לגאולה; ובפרט שמקשרים א"ז עם ענין הצדקה, ואע"פ שמצינו
שלילה בכלל אינו זמן לנתינת הצדקה אבל בשעה שהעני עצמו נמצא במקום ופושט יד
לצדקה פשוט שצריכים לתת לו מיד, "ובפרט אַז דער פשיטת יד און דער תביעה
פון דעם "עני".. איז דאָך שוין אַ מעשה.. פון ניינצן הונדערט יאָר, איז
דאָך פאַרשטאַנדיק בפשטות.. אַז תיכף ומיד ממש דאַרף זיין .. די נתינה פון
גאולה האמיתית והשלימה!".
משיחת אור ליום ג' פ' ואתחנן, ליל ז' מנחם-אב ה'תשמ"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.