מכתבים קצרצרים

השיטה השכיסטית היא המהרסייך ומחריבייך - אין מקום לפשרה אפילו במחלוקות הפנים ליטאיות
אחד העיוותם הגדולים שעיוותו מי שמכונים שכיסטים או אפילו כמה מקודמיהם מראשי גדולי הליטאים, הוא כי אין מקום ל'פשרות' ואין זה משנה היכן, לחמו בכל מי שהוא בעד פשרה, עד כדי כך שזו הביאה לפילוג חמור וקשה בישיבות במוסדות ובמפלגות החרדיות, ברגע שמי קבע כך, אז הולכים עד הסוף לא מוכנים לשמוע על פשרה למרות שבצד האחר ניצבים רבנים גדולים ציבור וקהילות גדולות, מי שילמד את מלחמת פונוביז' למשל, ימצא כי כל נסיון להעלות הצעות פשרה נדחו על הסף מתוך נימוק כי 'פשרה' זו 'מזרחי', עדיף לריב כל החיים להרוס את הישיבה, שלשים שנה לעבור את מה שפונוביז' עוברת וחלילה לא לעשות פשרה שתציל את הישיבה. אנחנו למדנו כי תפקיד הדיינים הוא לנסות פשרה להשכין שלום לעשות כל מה שאפשר קודם ולפני שחורצים דין, במטרה שיוכלו להמשיך לחיות כמו בני אדם, רק כשאין עוד ברירה וכשצד מתעקש חורצים דין לכאן או לכאן, אבל שוב ושוב, מנסים פשרה, ובמצב מסויים אולי חייבים להכריח פשרה מפני שרק זו ההצלה, ומה לנו יותר ממחלוקת פונוביז' שתוכיח שאם לפני עשרים שנה הרב אלישיב יחד עם הרב שטיינמן היו מכריחים את הצדדים לפשרה או לחלק את נכסי הישיבה ולא להיות יחד, זה כבר מזמן היה מאחרינו, ומונעים חלק גדול מן המחלוקת הפנימית

אוייבים בנפש מתעקשים לשבת זה לצד זה ולהמשיך לריב
עוד דבר קורה ברחוב הליטאי וממש מדהים קשה להבין איך מי שקוראים לעצמם חכמים ונבונים ותלמידי חכמים לא קולטים את המינימום הזה, שאוייבים בנפש לא מכריחים לשבת זה לצד זה, מפני שהמריבות רק יגברו, עדיף שיישבו בכוללים אחרים במוסדות משלהם, ככה למנוע מריבות מיותרות. אבל משום מה הרחוב הליטאי הוא כזה שמתעקשים דוקא לשבת זה לצד זה, כבר כמה שנים שהציבור הליטאי התפלג פוליטית, אבל מעשית לא תראה אותם מפולגים, הם לומדים בכמה ישיבות יחד, יושבים בכוללים יחד, בהרבה בתי כנסת עדיין יחד, וכל נסיון שנעשה לחלק ביניהם ושכל צד יישב במוסדות משלו ופחות יריבו, יש מי שעושה הכל שימשיכו לשבת יחד ולריב. האם אינם קולטים כי הם במו ידיהם הורסים את העולם הליטאי או את עולם התורה כפי שהם משקרים את הציבור כשהם קוראים לעצמם בשם הזה?

האם הרב אלישיב היה אדם חזק או חלש ולכן לא ניסה לעשות סוף למצב הזה
מי שהכי אשם במצב שנוצר ברחוב הליטאי הוא הרב יסף שלום אלישיב, מפני שבידו היתה את היכולת לעשות לזה סוף. כמה נושאים מרכזיים שהיוו את מרכז המחלוקת והוא ידע כי המחלוקת בוערת וסוערת ולא ניסה לעשות סוף לזה. הוא ידע כי אנשי הרב שטיינמן ואנשי שמואל אויערבך הם במלחמה מתמדת עד כדי שכאשר הוא ביקש שהרב שטיינמן יכריע בנושאים מסויימים הוא שלח בשקט אליו מבלי שאנשי שמואל אויערבך יידעו, הוא פחד מהם, הוא ידע כי ברגע שהוא עושה צעד יחד עם הרב שטיינמן מגיע שמואל אויערבך לביתו ומתחיל לשגע אותו והוא לא אהב זאת. הוא ידע ש'יתד נאמן' יורד לחייו של הרב שטיינמן, הוא ידע שכל עוד המחלוקת בפונוביז' נמשכת מתגברת מלחמת שונאים מחבלים בציבור הליטאי, ולא ראית אותו עושה את המינימום לסיים את המחלוקת הזו. יתכן והגיל עשה את שלו ולא יכל עוד לקחת על עצמו טיפול במחלוקות כאלו, אבל אני נוטה יותר להאמין כי הוא לא רצה צרות עם מי שאיימו עליו לא אחת שאם לא יקבל את דרכם הם ילמדו אותו מי קובע ומיהו המנהיג. אין זה סוד כי נתי גרוסמן בתחילת דרכו של הרב אלישיב העמיד אותו על מקומו כשביקש לעשות אחרת ואמר לו מי שעשה אותך הוא גם יוריד אותך, מציאות היא שכמעט ולא תמצא תמונות של נתי גרוסמן יושב אצל הרב אלישיב ומתייעץ בו, בזמנים ההם עלו לנתי גרוסמן ולא ההיפך, מי שיראה את התמונה הידועה כשעומדים ברחוב שמואל אויערבך והרב צבי ווייספיש יחד עם נתי גרוסמן הם עומדים מולו כעבדי קמי מרא עבדים לפני אדונם.

בתקופת הרב אלישיב לא היה מנהיג רוחני לציבור הליטאי
אחד השקרים הכי גדולים שמכרו לציבור כאילו שיש לו מנהיג ושמו הרב יוסף שלום אלישיב הם לא ידעו כי מדובר היה בשימוש בשם שלו אבל לא הוא קובע, נתי גרוסמן קבע, שמואל אויערבך קיבל פקודה, עלה להרב אלישיב ולא יצא משם מבלי שהביא את הסחורה, זה האחרון שכל כך רוצה להיות 'גדול' היה משוכנע כי הכל בידי נתי גרוסמן והוא שירת אותו שירות מלא, רב עם הרב שטיינמן בתקוה ככה להחליש אותו ולפנות לעצמו את הדרך, מעשית נתי גרוסמן החליט והעביר את מה שרצה וכשמישהו התנגד אמרו לו כי זה הרב אלישיב הוא קבע ככה והענין עבר. שימו לב, בזמן הרב אלישיב לא התכנסה 'מועצת גדולי התורה' הוא מעולם לא הזמין את חבריה לישיבה להיוועץ בהם, מפני שנתי גרוסמן לא איפשר זאת מחשש שמא יהיה רוב נגד דעתו, הוא ידע כי ב'מועצת' כוחו של הרב שטיינמן חזק, הרב אלישיב לא יתנגד לדעתו ואז הרב שטיינמן קובע ולא הוא

מדוע לא כינסו את 'מועצת גדולי התורה' בכל שנות כהונתו של הרב אלישיב כמנהיג דגל התורה?
אחד הדברים הזועקים ממש לשמים הוא אי כינוס ישיבות 'מועצת גדולי התורה', אפילו הרב שך שהיה כל כך חזק פחדו לצאת נגד דעתו, ומי שיצא קיצצו לו את הכנפיים מיד, כינס את 'מועצת גדולי התורה' כמה פעמים, אבל כשהרב אלישיב תפס את ההנהגה לא היה עוד זכר ל'מועצת גדולי התורה' זו לא התכנסה עוד, הרב אלישיב ניהל את העניינים לבד, והשאלה היא מדוע. שימו לב, ברגע שהרב שטיינמן קיבל את ההנהגה לידיו הוא מיד כינס את 'מועצת גדולי התורה' והחזיר אותה לחיים, הוא תבע להחזיר את השולחן הקובע כפי שהיה בכל שנות קיומה של אגודת ישראל ותחילתה של 'דגל התורה' ובוטלה על ידי נתי גרוסמן ושמואל אויערבך בשנות הרב אלישיב. הם פחדו ורעדו מדברים שישמעו שם שהם בניגוד לדעתם, שמואל אויערבך ידע כי דעתו במיעוט וכי הרוב יחד עם הרב שטיינמן ולא רצה כינוסים, הוא רצה החלטות שהוא מכתיב להרב אלישיב וככה ניהל את העסק בתקוה כשהוא יתפוס את ההנהגה זה ימשיך כך, מפני שברור היה לו שאם הוא המנהיג הרב שטיינמן שהוא 17 שנה מבוגר ממנו לא יבא להכנע לו, הצעד הזה של הרב אלישיב היה נותן לגיטימציה שיש מנהיג אחד ויחיד והוא הממשיך וזהו זה. אבל הרב שטיינמן שידע מה מזימותיו של הזקן ממרא, כינס מיד את 'מועצת גדולי התורה' ועשה סוף לתעלולים של שמואל אויערבך לעקוף את הרוב בדרך שלו

הרב אלישיב בסתר ליבו פחד משמואל אויערבך ומחבליו והעביר את ההנהגה להרב שטיינמן
מה שייאמר לזכותו של הרב אלישיב, בימיו האחרונים הוא עוד הספיק להעביר את ההנהגה לידי הרב שטיינמן, וכאשר תפסו זאת המחבלים כבר היה מאוחר מדי, הרב אלישיב קרא לו מבלי שמי מן המחבלים ידע כולל נכדו, ואמר לו כי הוא כבר חלש ומבקש ממנו שהוא יקח את ההנהגה לידיו, ואכן ימים ספורים מאוחר יותר הרב אלישיב כבר לא שלט יותר פיזית והרב שטיינמן תפס את ההנהגה, כל נסיון של שמואל אויערבך להעביר את רוע הגזירה לא הועילו ואז בא המהפך ב'יתד נאמן' וההמשך ידוע. התברר כי הרב אלישיב ידע את האמת במי מדובר ופחד מן ההנהגה הזו ולא רצה בה, ועשה את המינימום שיכל להעביר את ההנהגה לידים שקולות ואחראיות ולא לווילדע וצודרייטע מי אשר רחוקים מאוד משיקול הדעת בנושא כלשהו. מן השמים גלגלו שהרב אלישיב לא יפול למשכב בדרך שכבר לא יוכל להעביר את ההנהגה, וכל עבודת המחבלים עשרים שנה להבטיח לעצמם את ההנהגה, לכפות מיעוט על הרבים כפי שהיה במשך עשרים שנה לפחות, זה לא צלח, אבל יחד עם זאת היכן שהמחבלים כן הצליחו זה להרוס לנתוץ ולשבור את כל אשר בנו גדולי ראשי הישיבות לפני הרב שך, הם מתגלגלים בקברם מחורבן הישיבות בימינו, שאינם עוד כפי שהיו מדובר במשהו חדש הדומה יותר לאוניברסיטאות מאשר לישיבות המקוריות