הקרב על תיק הפנים לא החל בגלל דרישותיו של
משה כחלון אלא שלליכוד – ובמיוחד לנתניהו, נוח יותר שהרע יהיה כחלון, ולכחלון נוח
שיוצג כהרע. ומדוע? לאחר שנתיים וחצי של עימות בין נתניהו לחרדים הרי שלא מתאים
לרוה"מ לפתוח את המו"מ הקואליציוני ברגל שמאל, ועוד עם ש"ס ואריה
דרעי. אבל מנגד, ימים ספורים לאחר הבחירות, קיבל נתניהו דרישה כמעט אולטימטיבית
מכל ראשי הרשויות המוניציפאליות של הליכוד וגם מכאלה שמזוהים איתו, לא להעביר את
תיק הפנים לדרעי. הבעיה של הללו איננה דווקא בהעברת התיק לש"ס, שהרי לאחד כמו
אלי ישי הם לא היו מעוררים מהומה אם התיק הזה היה מועבר אליו, ולאוו דווקא רק
מסיבות של קרבה רעיונית. דרעי הוא בבחינת "בד אדום" לכל ראש ראשות
שאיננו שייך למחנה הסוגדים לאריה דרעי.
הליכוד קיבל 30 מנדטים – שליש מהח"כים בפרלמנט, ולכן זכותם של הרשויות
המוניציפאליות במדינה להישלט ע"י איש ליכוד ולא ע"י נציג של שבעה מנדטים
עם עבר מפוקפק בחלוקת כספים ובניהול משרד הפנים. ומהעבר הזה בדיוק פוחדים ראשי
הרשויות של הליכוד.
להמשך כנסו כאן:
להמשך כנסו כאן:
אחת האשמות שעלתה שוב
ושוב נגד אריה דרעי – בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, הייתה הטענה
כי דרעי התנה העברת כספים לרשויות המקומיות וצרכיהן שלא עפ"י שיקולים
אדמיניסטרטיביים ולא עפ"י קריטריונים אמיתיים אלא עפ"י התנאי שלאחר
העברת הכספים ראש הרשות יעביר "דמי לא יחרץ" בסכום הנקוב ע"י דרעי ל"אל
המעיין" או לסניף אחר של "דחליל" מטעם ש"ס. והייתה גם האשמת
משנה אישית בהמשך לתנאי הזה. הטענה הייתה שלאחר העברת הכסף ל"דחליל" של
דרעי ברשות זו או אחרת, הרי שדרעי משך מה"דחליל" "דמי לא
יחרץ" לעצמו. נכון אמנם שמאז דרעי עבר קורס מניעה בעיר רמלה אבל האימה
הפסיכולוגית של אותם ראשי רשויות עדיין קיימת לעתיד, ובאמת מדוע שיסתכנו שוב אם
מפלגתם מונה שליש מהפרלמנטרים הישראלים?
אבל – כאמור, נתניהו
החליט להיות מנומס פוליטית ולכן הוא חיפש את המפלגה הראשונה שתוציא לו את ערמוני
דרעי מאש הקואליציה, והאיש שהתלבש לו ככפפה ליד בעניין הזה היה כמובן משה כחלון.
ליחידת התכנון במשרד הפנים יש דמיון גם ליחידה טריוויאלית במשרד האוצר, ומי ככחלון
מחפש יותר ויותר "אתגרים כלכליים". עבור כחלון – להיות קשוח כנגד ש"ס ובמיוחד נגד דרעי,
זו איננה מטלה אלא זקיפות קומה עם הרבה קרדיט בציבור ובתקשורת: הנה האיש החדש –
ישן הזה מצדיק את דגל ה"מיסטר קלין" שלו, ועוד נלחם באיש ובמפלגה שהדגל
השחור של השחיתות עדיין מונף אצלה כצל עבר. נתניהו גם יודע היטב כי בעברת היחידה
במשרד הפנים למר כחלון הרי שיחסך לליכוד תיק מיניסטריאלי בכיר שכחלון היה עלול
לדרוש.
תיק הפנים – עם או בלי
האגף לתכנון, יועבר כאמור לאיש ליכוד. הליכוד חייב לשים שם אדם שיכול להיות גם איש
ביצוע מעולה , גם בעל ניסיון אדמיניסטרטיבי, ובמיוחד איש בעל פקחות פוליטית. זהו
תיק שבו תלויים מגזרים שונים ואף מנוגדים, ובו מבוצעת מדיניות הפעלת החוק הישראלי
באופן הכי מעשי והכי פרטני. בתיק כזה אי אפשר למנות מישהו שמדיניותו היא
"צלופחית" ו/או שהוא חסר עמוד שידרה. ישראל כך – בפחות מחמש עשרה שנה כח"כ
ואח"כ כשר, הוכיח את כוחו הפוליטי מדרגת נאמניו בליכוד ועד אחרון הפקידים
שפעל תחתיו במשרדי החקלאות והתחבורה. הלה גם ידוע בעמוד שידרה של אי התחנפות או שבירה
לפני גורמים פוליטיים יריבים, רק כדי למצוא חן בעיניהם. האיש הוא אמנם מוגדר
כחילוני אבל הרקע שלו הוא בהחלט דתי והוא גם יכול להבין לליבות מגזרים אחרים.
הוריו מקורם היה בחבל מרמורש שבעבר היה הונגרי וכיום הוא רומני. זהו האזור היחיד
אולי בקרב בני גלות אירופה שגם החילוני ביותר שהם קשור למסורת היהודית, כמו שאמנם
קורה אצל רוב גלויות המזרח. הוא גדל בבית שאורח חייו היה דתי ומקור זקניו חרדי
למהדרין, ולימים גם למד בישיבה תיכונית. מנגד, הרי שלאחר שרותו הצבאי הוא היה
יו"ר אגודת הסטודנטים בי"ם ואח"כ הארצית. אין ספק שככזה הוא מבין
וידע את צרכי כל האוכלוסייה הישראלית, ומשרד הפנים זקוק בדיוק לשר קונצנזואלי כזה.
מבחנו הגדול של כ"ץ – אם יקבל את תיק הפנים, יהיה בנוגע להגינותו כלפי הסקטור
הערבי. אם כ"ץ ידע להפריד בין השקפותיו הרעיוניות – מדיניות לצרכים הבסיסיים
של המועצות המוניציפאליות הערביות ולגבי השרות האזרחי של המשרד בסקטור הערבי, הרי
שלו ולליכוד צפויה עדנה פוליטית. דווקא איש ימין מובהק יכול להיות מספיק חזק כדי
לשנות את היחס המפלה שממנו סובל הסקטור הערבי.
כ"ץ הוכיח במשרד
התחבורה – אותו הוא חפץ לעזוב, רק מסעות הצלחה. זהו שר התחבורה הראשון במדינה שהפך
את משרד התחבורה למשרד בכיר שאיננו רק מתמצה בחלוקת גו'בים אלא מתמחה בהקמת
פרויקטים תחבורתיים מהירים שהביאו את ישראל להריח את רמת התחבורה המודרנית
העולמית.
ולגבי היהדות החרדית,
הרי שדווקא כ"ץ עדיף לה במשרד הפנים מאשר שר חרדי – שיהיה במעקב תמידי
(ובמיוחד אריה דרעי...) ע"י הגוורדיה הפוליטית האנטי דתית, ממר"צ ועד לח"כי
הליכוד. מעבר לעניינים מוניציפאליים הרי שמשרד הפנים הוא מקום רגיש בענייני רישום
דת ומדינה ורק אחד שיודע לאזן ולהבין את כולם – ועם אופי חזק, יוכל להצליח בו
בנושאים הדתיים מול הסחף האנטי דתי. אחד כזה אינו יכול להיות שר חרדי.
וישנה עוד סיבה לחרדים לא
לרצות שר חרדי. ממשרד או מראש רשות חרדי עלולים לסבול שוב ושוב הגורמים החרדים
שאינם משתייכים למקורביו. בראשית שנות ה-90 עלה אהוד אולמרט לראשות עיריית
י"ם בעזרת יהדות התורה. בסקטור החרדי בירושלים – ובמוסדות הדת בעיר, קיוו לעדנה לאחר
שנותיו הרבות של טדי קולק. אבל אז קרה דבר מוזר – ממוסדות תורה ובתי כנסת עד לראשי
המועצה הדתית בעיר, החלו הגעגועים לקולק האנטי דתי. הסיבה הייתה פשוטה. למרות
עמדותיו האנטי דתיות של קולק הרי שבחלוקת הממון והמשרות הוא היה הוגן לכל המגזר
הדתי והחרדי משום אי היותו נוגע בדבר, אבל כשבאו המפלגות החרדיות והתיישבו על מכסה
קופת התקציבים הרי שהם חילקו קודם כל למלחכי הפנכא שלהם ולאחרים זרקו פירורים,
והכול תחת ראש העיר החדש. דוגמא אחרת היא ת"א שלאחר מלחמת המפרץ בשנת 1991.
בית הכנסת של הרב שדמי בכביש הטייסים בת"א ספג סקאד וניזוק. לשווא פנה הרב
שדמי לנציגי המפד"ל, יהדות התורה וש"ס בעיריית ת"א. הללו – ללא
חמלה, טענו כי הוא אינו נמנה על אנשי שלומם. דווקא אלה שהלכו לקראתו היו שני חברי
מועצת העיר ממפלגת העבודה ומהאגף השמאלי שלה, יוסי שפרלינג ודורון ספיר, שהביאו
לשיקום בית הכנסת מתוך מניעים נקיים והומניטרים...
יש לציין כי כ"ץ –
כשר תחבורה, הוכיח כי אינו נכנע או מתרפס לפני האנטי דתיים בסוגיות כמו כשרות
בתחבורה הציבורית ובמיוחד בנוגע לקוי ה"מהדרין" של אגד וחברות תחבורה
נוספות. עמדתו כיום – לגבי הנסיעה בשבת מצד אנשי מר"צ, מורה כי זהו האיש
הנכון במשרד הפנים עבור הציבור הדתי והחרדי ההולך וגדל ברוך ה'.
טוב
יעשה נתניהו אם ימנה את כ"ץ לשר הפנים, כדי שנתניהו יוכל לישון טוב בלילה
בעניין ההתרחשויות במשרד כה מורכב. ומאחר ודרעי כבר לא יהווה בעיה וסיכון למשרד
הפנים הרי שאפשר בהחלט להותיר את האגף לתכנון במשרד הפנים, שהרי לכחלון תהיה מספיק
עבודה קשה במשרד האוצר. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.