"צו את אהרן ואת בניו לאמר"
ופירש רש"י: אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות, אמר רבי שמעון ביותר צריך לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.
ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקו"מ סימן כ"א) כדי להשיג השגת אלוקות, בלי שום הקדמות, אלא שיאיר עליו אורו יתברך בגילוי רב מאוד, ותהא שלהבת לבו עולה תמיד אליו יתברך, צריכים לקדש ולטהר את השבעה נרות, העיניים האוזניים, החוטם והפה. כי אלו השבעה נרות: ב' עיניים ב' האודנים, ב' נקבי חוטמא, והפה, תלויים במוח, כפי שמקדש ומטהר אותם, כך זוכה שמאיר מוחו תמיד אליו יתברך ושלהבת הלב עולה למעלה.
להמשך כנסו כאן:
והנה, העיניים יש להם כיס וכיסוי שהם העפעפיים, וכמבואר (טור אורח חיים סימ א) קל כנשר כנגד ראות עיניים. ודימה אותו לנשר, כי כאשר הנשר שט באוויר, כך הוא ראות העיין לומר שתעצים עיני מראות ברע. כי היא תחילת העברה, שהעין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים. ולכן העיניים יש להם עפעפיים, שתכף ומיד כשבא לפניו ראיות אסורות עליו לסגור את עיניו, ולכן יש לעיניים כיסוי. וכן האוזניים, אמרו חכמינו הקדושים (כתובות ה.) דרש בר קפרא, מאי דכתיב (דברים כג) "ויתד תהיה לך על אזנך", אל תקרי אזנך אלא על אוזנך, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באוזניו, והיינו דאמר רבי אלעזר, מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתדות? מאי טעמא? אילימא משום דמחלק, כל חדא וחדא למילתיה עבידא, דאמר מר זו זרת, זו קמיצה, זו אמה, זו אצבע, זה אגודל, אלא מה טעם משופות כיתדות? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באוזניו. תנא דבי רבי ישמעאל, מפני מה אוזן כולה קשה והאליה רכה? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה. הרי שגם האוזניים יש להם כיסוי, שיכול לאטום את אוזניו, ולא לשמוע מה שאינו צריך. וכן הוא הפה, שיש לו שפתיים ושיניים שהוא הכיסוי.
וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (ערכין טו:) אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא, מאי דכתיב (תהלים ק"כ) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה? אמר לו הקדוש-ברוך-הוא ללשון, כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל, כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים, ולא עוד, אלא שהקפתי לך שתי חומות, אחת של עצם ואחת של בשר, מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. הרי שגם הפה יש לו חומה, השיניים, השפתיים, והלשון מושכב. מה שאין כן החוטם, אי לו כיס וכיסוי, ולכן אמר רבי שמעון, ביותר צריך לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.
כי טבע של האדם שכל דבר מכניס בו כעס ורציחה, ומתעצב, ומוציא את העצבים שלו על הזולת, ולכן צריכים מאוד מאוד לשמור על מידת הכעס, שהיא כעובד עבודה זרה, כמאמרם ז"ל (נדרים כב:) כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו. ואמרו (זוהר חדש נח) "לא יהיה בך אל זר", שלא תהיה נח לכעוס. ואמרו חכמינו הקדושים (מדרש אגדה) אין צו אלא לשון עבודה זרה, שנאמר (הושע ה) "כי הואיל הלך אחרי צו".
וזה צו את אהרן ואת בניו לאמר, ועל זה פירש רש"י, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. כי טבע של כוהנים הם כעסנים וקפדנים , כמו שאמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא קס:) אמאי תקינו רבנן גט מקושר? אתרא דכהני הוו, והוו קפדי טובא ומגרשי נשייהו, ועבדי רבנן תקנתא, אדהכי והכי מיתבא דעתייהו. ולכן אמר צו את אהרן ואת בניו לאמר, ואין צו אלא לשון עבודה זרה, שהוא כעס, שיהיו נזהרים מאוד בחסרון כיס, היינו באף, שלא יהיו רגילים בכעס, ולזה צריכים שמירה יתירה, והבן למעשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.