אומנותם - תורתם

מאת מנחם מן

א. הטוב, אמר פעם איש חכם, אינו ניכר אלא בהעדרו.

משפט קצר זה, טומן בחובו כמעט את כל תורת הפסיכולוגיה האנושית, זו הקצה במיאוס הרוע ובוחרת בדרך הטוב.

לעיתים נדמה, כי ככל שטוב לו לאדם - לפחות בשפה העממית - וככל שיותר יש לו, כך פחות טוב לו בנפשו פנימה, זו הכפופה לאמת ורחוקה משקר מדומה. נשמע מסובך? לא אם חציתם את העשור השלישי לחייכם וחוויתם דבר או שניים במערכת ההישרדות הטורפת של העולם הזה.

הטוב, על פי תורת הנפש, אינו נמדד כמצב דינמי של תהפוכות לב והתרגשויות נעים כמערבולת. אדרבא, 'מצב טוב' הוא מצב סטטי של רוגע נפשי החסר דאגות ותכנונים. בשפה פשוטה יותר: הטוב הוא מצב של העדר רע. ומשכך, לעולם לא נכיר בטוב אלא בהעדרו ובחסרונו, ובהשתלטותו של הרוע על ליבנו. שם נבחין בקושי ונדע כי כשהקושי לא היה, היה לנו טוב.

ב. לפעמים, אנשים שוטים, הם אלו שמגלים לנו ובעצם לכל העולם עד כמה המצב הפשוט שלנו הוא טוב ואפילו מאד.

אדם מתורבת, המנהל את חייו על פי 'ספר החוקים' האנושי, עשוי שלא להבין לעולם עד כמה מצבו טוב, עד השלב שבו הוא נחשף לשוטה ההוא שבהעדר חנו השפוי מגלה את השלמות והטוב שבאיש הנורמלי.

אדם בריא, גם אם הוא יודע שטוב לו בהיותו בריא, עדיין לא 'ירגיש' את הטוב עד לשלב שבו ייחשף חלילה לחולה שרע לו המתקשה לבצע פעולות פשוטות שהוא, הבריא, מבצעם בנקל. רק אז, הוא מבין באמת כי מצבו הסטטי הוא טוב.

ג. השבוע, פורסם כלאחר יד, כי יהודי חרדי (היו שכתבו 'אברך' – הוא לא) הגיש תלונה למשטרת ישראל, לוועדת הבחירות המרכזית ולנציב התלונות בצה"ל כנגד אחד מגדולי הדור שליט"א שיצא בקריאה של מצווה לבחורי הישיבות לפעול ככל שביכולתם למען הצלחת הציבור החרדי בבחירות. היכן הבעיה? ובכן, לדידו של אותו 'עותר ישראל' סדרתי, הקריאה הקדושה מנוגדת לחוקי המדינה והצבא המאפשרים לבחורי ישיבות שלא להתגייס לצבא ובתנאי שיעסקו בתורה ותהא תורתם אומנותם. פעולה שכזאת, לדידו, חורגת מהמותר בחוק.

האמת, שאין צורך להתייחס למעשה מטופש זה וכמעט שאסור להידרש אליו. כשיהודי משתטה לעיני כל, מצווה לעצום עין ולעשות 'כאילו' לא ראינו. זה לא נעים. אלא שכאן, מלבד החומרה שבעצם המעשה, ומבעד לחוצפה הבוטה שבמעשיו, מגלה לנו השוטה משהו קטן ונחמד על עצמנו – אנשי הציבור החרדי. הזעם והזעזוע שחש כל מי ש'נפש יהודית הומיה' בקרבו, כמו תחושת הגועל והקבס העולה מתוכנו למשמע החוצפה הנוראה, מלמדות ומגלות טפח ויותר על הנפש הזכה והטהורה השוכנת בפנימיותה של היהדות החרדית. אשרינו.

ד.פגשתי אותו, את ה'יהודי החרדי' עותר ישראל. הוא היה נראה זחוח ומדושן עונג מתשומת הלב הרחבה שקיבל, הוא היה צריך את זה. "תגיד" שאלתי "כל זה בשביל פרסום?" – "אתה לא פוחד" העזתי להקשות. תשובתו הייתה קצת ארוכה, מסובכת מדי בשביל 'נטולי ליב"ה' שכמותכם. משהו עם הרבה תשל"ז וחוקי עונשין לפי סעיפים. עזבו, מסובך. על משפט אחד הוא לא ענה, כשאמרתי לו שמן הסתם גם את אייכמן היה מייצג בשביל פרסום הוא רק הנהן בראשו וחייך באלכסון.

ה. הטעיות שלו רבות. אך הטעות הגדולה שלו מתחילה כמובן בהסתכלות השגויה של הציבור הכללי על עולם התורה. להבדיל מהמפלגות הכלליות המייצגות את תאוות כרסם של הבחורים הנתונה לשינויים מפעם לפעם, ומשתמשים במפלגה כמטרה ולא כאמצעי. הרי שהיהדות החרדית המבודלת מעולם החומר רואה במסע הבחירות לא יותר מדרך קשה ומיוסרת שבסופה אולי תינתן הרווחה לעולם התורה, לציבור האברכים ולכלל עמך ישראל. המלחמה עכשיו על כל קול והמאבק למען הצלחת המפלגות החרדיות בבחירות אינה פחותה מפיצוח רמב"ם מוקשה בהלכות עבודת הקורבנות, ואולי אפילו חשובה יותר בעת הזאת מ'שטיקל' טוב בר' חיים. ולא, לא סברת 'ביטולה זוהי קיומה' יש כאן, חלילה. אין כאן ביטול כי הוא זה, יש כאן 'עסק התורה' למהדרין מן המהדרין ואלו העוסקים במלאכת שמים לא זזו מילימטר מהגדרתם המקודשת כתורתם אומנותם.