הוראה ממ"ש הצ"צ לכלתו [הרבנית רבקה נ"ע] "גלייכער עסן
צוליב'ן דאוונען, ווי דאוונען צוליב'ן עסן": חיי האדם נחלקים בכלל לשתים:
החלק שנותן להקב"ה - תורה, תפילה וקיום המצוות - "דאוונען", והחלק שמשתמש
בו לצרכיו שלו - "עסן". ובזה יכול להיות כמה סוגים בבנ"י: 1) אלו
שה"דאוונען" וה"עסן" הם "ב' עולמות" - בשעת ה"אכילה" לא ניכר כלל שזה יהודי
ש"התפלל", ועד"ז להיפך וכו'. אבל "ברשיעי לא עסקינן". 2) אלו שה"דאוונען"
הוא "צוליב'ן עסן" - מכיון שרוצים שה' יתן את כל צרכיהם "אין ברירה" אלא
לקיים תומ"צ מכיון שרק "אם בחוקותי תלכו .. ונתתי גשמיכם בעתם וגו'".
3) תכלית העבודה: לא רק שה"תפילה" צ"ל כי כך צוה ה' ולא "ע"מ לקבל פרס" -
"צוליב'ן עסן", אלא עוד יותר: ה"עסן" צ"ל "צוליב'ן דאוונען" - כל כוונתו
ב"אכילתו" ובמסחר וכו' היא כדי שעי"ז יוכל ללמוד ולהתפלל במנוחה וכו' -"בכל
דרכיך דעהו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.