לשם מה זקוק שמואל אויערבך להפגנות? אם חלילה לא היתה בעיית גיוס הוא היה בצרה גדולה

מאת בן תורה

לפני כעשר שנים, בראש השנה, הלכנו עם ראש הישיבה שלי בבני ברק לכיוון הירקון במטרה לומר תשליך.
בדרך, באזור התעשייה, ראינו נגריה שרחמנא ליצלן לא התחשבה ביום הקדוש ורעש הניסור עלה ממנה בקולי קולות.
הייתי בחור צעיר ושובב והצעתי לראש הישיבה שנלך להפגין ולמחות על קדושת היום.
היינו כמה עשרות בחורים, כך שיכלנו לעשות טרור לא קטן.
ראש הישיבה הביט בי במבט רציני וסיפר לי את הסיפור הבא -
פעם נכנסו לחזון איש ושאלהו האם צריך להצטרף להפגנות נגד חילול השבת שמארגנים אנשי נטורי קרתא.
השיב החזון איש במשל - יש שניים ששונאים את העכבר, בילת הבית והחתול.
לכאורה יש ביניהם מן המשותף - התיעוב לעכבר.
המשיך החזון איש ואמר - יש הבדל עצום בין השניים.
האשה אינה צריכה את העכבר, היא מעוניינת בסילוקו והכחדתו לנצח.
ואילו החתול זקוק הוא לעכבר לשם השעשוע, ביום בו יעלמו העכברים חייו יהיו משעממים.
אמר החזון איש - אלו שיוצאים להפגין זקוקים לחילולי השבת והם כחתול המחפש תעסוקה.
הביט בי ראש הישיבה ואמר לי, בדוק היטב אם אתה מחפש מחאה לשם שמים או שמא רק אקשן..

בימים האחרונים אנחנו רואים מחאה -
מחאה שכביכול היא לשם שמים - אך בפועל זו מחאת החתול, אנשים הזקוקים לקרב ולאקשן על מנת להצדיק את קיומים ככת וכפלג ואינם נוהגים כלל ועיקר כפלס אלא כחיות המחפשות את הקרב ואת המלחמה.
אנשים המסוגלים לפצוע יהודים על מנת למלא את תאוותם לשליטה.
זו אינה מלחמה לשם שמים - זו מחאה ששורשה במקומות הכי חשוכים החבויים בבן האדם.