ממשיך הרבי הזקן בפרק כ"ט בתניא: אדם בעל גאווה נהיה עצוב, זה
אומר שהוא צריך להוריד את הגאווה וכך יגיע לשמחה. כדי להבין את זה צריך
להקדים משל: לפעמים אנו מדברים עם חבר ומבקשים ממנו טובה. הוא לא רוצה
לעשות שום טובה, אבל בכל זאת הוא אומר לך: כן, כן אני שומע מה שאתה אומר.
מדוע הוא אומר כן, כן אני שומע? כי הוא רק רוצה לשמוע באוזן, הוא לא רוצה
לראות בעיני השכל את מצוקתו של חבירו. כי מי שרואה בעיני שכלו את מצוקת
החבר, מיד יוריד את עצמו לעזור לזולת. בנמשל: האדם הגאוותן לומד תורה רק
בבחינת שמיעה. דהיינו הדברים לא ברורים אצלו בעיני השכל, היות והוא ממש
מוקף בחומת גאווה שמסתירה לו על העיניים של השכל. מה יעשה גאוותן זה? פשוט
מאוד ישפיל את עצמו, ורק כך יוריד את הקאטארקט שעל עיני השכל שלו, ויתחיל
לראות אלוקות.
לע"נ הרב יעקב בן זבולון ויעל ז"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.