כידוע שהבעש"ט הקדוש זצוקלל"הה היה רבי, אבל מי שלומד לעומק מי היה הבעש"ט ואיך נהג והתנהג עם כלל ישראל, יראה שאין קשר בינו לבין האדמו"רים היום בכלום.
הבעש"ט הקדוש היה נוסע ממקום למקום בשביל לקרב יהודים להשם יתברך, והיה מדבר ומקרב את היהודים הכי פשוטים שאף אחד לא חשב להסתכל עליהם בכלל, והבעש"ט קירב אותם ועודדם וגילה בעולם את גודל יקרת מעלתם בעיני ה'.
הבעש"ט היה חי בפשטות גדולה ולא נהנה מהעולם הזה כלום, ואדרבה את כל ממונו והפדיונות פיזר לצדקה, והלך בעצמו לתת את הצדקה.
הבעש"ט היה מרקד ריקודים נפלאים בכל כוחו וביחד עם כל תלמידיו.
הבעש"ט היה מחדש חידושים בתורה ומאמרי חסידות שהיו מטים האוזן לשמוע והיה ביטול הבחירה והתקרבות אדירה לה' ולא היה חשק אח"כ לחשוב על עבירה.
הבעש"ט היה עניו בתכלית הענווה ולא חיפש שיציירו את דמותו ויפיצו את תמונותיו בעולם
והיום??????
האם יש אדמו"ר אחד שמזיז את ישבניו בשביל לקרב איזה יהודי לה'???
רק נסיעות של נופש וטיולים ופינוקים בשוויץ ובהרי האלפים, תוך כדי בזבוז אלפי דולרים על חשבון המוסדות וכספי צדקה.
רק נסיעות למטרות כסף והגדלת הקופה הפרטית.
סיפר לי צלם ידוע בציבור החרדי, כמה אדמורי"ם מתקשרים אליו למה הוא לא שם את התמונות שלהם בראש העיתון והחוברת. איך שמיד שהוא מגיע לחתונות האדמו"רים מפסיקים לאכול וכל הזמן מסתכלים עליו ועושים פרצופים עצובים וחשובים כדי שייצאו טוב בתמונות. איך הם מבקשים ממנו כמו נשים וילדות לצלם אותם עם פוזה יפה ואת התמונה הכי מפוצצת לפרסם. איך הם בעצמם משלמים לו בשביל תחרות תמונות.
איזה אדמו"ר מראה לחסידיו שמחה אמיתית וריקודים כמו שכתוב בספרי חסידות????
האם זה מה שהבעש"ט בא לגלות בעולם, שאדמו"ר צריך להשמין ולהגדיל את הכרס ולעבות את השומן שלו בלי סוף וכל הזמן לשבת על הכסא בלי לזוז מילימטר???? בלי לקום לנטילת ידיים??? האם ריקודים הכוונה היא לעמוד כמו פר בן בקר ולהזיז את הרגל מילימטר ימינה ומילימטר שמאלה כמה פעמים ואז להתיישב ולהיזרק ולצנוח לכסא כמו פיל השוקל שני טון לעוד שעתיים ולחלום ולהסתכל כמו איזה מפגר מבעד למשקפיים הגדולות לכל הכיוונים של הפארענצ'עס????
איפה השמחה בה'??? איפה החיות התמידית שצריך להחדיר בחסידים???
ובמקום זה רואים קרנף שמן כמו חבית, כל הזמן עם פרצוף עצוב ובוכייני, לא משנה באיזה מקום אוחזים עכשיו בסידור, אותו פרצוף רציני בקריאת שמע ואותו פרצוף באבינו אב הרחמן ואותו פרצוף מדוכא גם בקריאת המגילה בפורים בדיוק כמו בתשעה באב.
מגיל ארבעים כבר להיות עם גוף כבד ושוקל מאתיים קילו מינימום, ולהשען על מקל ועל אנשים, ולהחליף כל יום חליפת פיג'מה פירחונית אחרת, כי אתמול בחתונה ראיתי את זה אצל אדמו"ר אחר אז אני גם צריך.
בכל טיש בכל תאריך שיהיה אם עצוב ואם שמח אם שבת ואם יום חול, תמיד להגיד את התורה במנגינה עצובה ובוכיינית ודיכאונית כאילו מספידים כאן עכשיו איזה תרנגול.
לשחק אותה. טמבל וחצי משותק ולא מתפקד ולדבר. עם אנשים עם ראש שמוט לצד כך שיחשבו שאני בעולמות.
וכמובן אין מה לחשוב על לקרב כל יום עוד יהודי לה' יתברך ולהגדיל את הקדושה בעולם כמו הבעש"ט כי מה לי ולמושג התאמצות? אני צריך רק להנות ולהגדיל את הבטן בלי סוף ולקחת כסף מהחסידים ולהנות בחו"ל. וכמובן להוציא כל יומיים תקנות לחסידים על ענייני הסתפקות במועט ולימוד תורה במסירות נפש ובדחק.
ועוד נאמין שאלו הם ממשיכי דרך הבעש"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.