והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת הוי"ה בפיך כי ביד חזקה הוציאך הוי"ה ממצרים.
ויש לומר על פי המבואר בדברי רבנו ז"ל (ליקוטי-מוהרן סימן נד)
שצריכים לשמור מאוד את הזיכרון שלא יפול לשכחה, בבחינת מיתת הלב, היינו כמו שרואים חס ושלום אצל אדם בגשמיות כשנארע לו דום לב – הוא מת, כמו כן יש דום לב ברוחניות, שאז הוא מת, בחינת (ברכות יח:) רשעים בחייהן קרויין מתים.
כי הלב של בר ישראל צריך תמיד לבעור רק אליו יתברך בהתלהבות עצומה, ולזה זוכים על-ידי שזוכרים תמיד ממנו יתברך, שיש עוד עולם, ואז לבו בוער תמיד אל הקדוש-ברוך-הוא ונתקיים אצלו (שיר השרים ח) "מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" כי מרוב תבערת לבבו אליו יתברך אף אחד לא יכול לכבות ממנו את הא הבה הגדולה שיש לו אליו יתברך, וכל זה אם הוא תמיד זוכר בעלמא דאתי, ואיך שהוא חשוב בעיניו יתברך, אבל על זה צריכים טוב העין, להסתכל על עצמו על אחרים בעין טובה, ולהיפך היצר הרע מכניס בו רע עין, שזו מיתת הלב, שהוא לא שווא לשום דבר, עד שעל-ידי-זה האדם מתרשל מתורה ומתפילה ומקיום המצוות מעשיות, וזה ולזיכרון בין עיניך, כי השכחה בא על-ידי רע עין, ולהיפך הזיכרון בא על-ידי טוב עין.
להמשך כנסו כאן:
וזה והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת הוי"ה
בפיך כי ביד חזקה הוציאך הוי"ה ממצרים. כי כל עניין מצות תפילין הוא לקשור את ידיו, שלא יחשוב לרגע כאילו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אלא תמיד יזכור בו יתברך, שזה והיה לאות על ידך, שהקדוש-ברוך-הוא נותן לך מה שיש לך, ואיך תזכה לזה ? על ידי ולזיכרון בין עיניך, שתמיד תסתכל בעין טובה הן על עצמך והן על אחרים ועל-ידי-זה יהיה לך זיכרון לזכור בעלמא דאתי, למען תהיה תורת הוי"ה בפיך, כי כל סיבת התרשלות האדם מלימוד תורה, היא מפני שהס"מ שוברו ואומר לו שהוא כבר לא שווא לשום דבר, אבל אם אדם לבו בוער אחריו יתברך, וזוכר תמיד בעלמא דאתי על-ידי-זה הוא יוצא מכל המייצרים, וזוכה להכלל באין סוף ברוך הוא, והבן למעשה.
ויש לומר על פי המבואר בדברי רבנו ז"ל (ליקוטי-מוהרן סימן נד)
שצריכים לשמור מאוד את הזיכרון שלא יפול לשכחה, בבחינת מיתת הלב, היינו כמו שרואים חס ושלום אצל אדם בגשמיות כשנארע לו דום לב – הוא מת, כמו כן יש דום לב ברוחניות, שאז הוא מת, בחינת (ברכות יח:) רשעים בחייהן קרויין מתים.
כי הלב של בר ישראל צריך תמיד לבעור רק אליו יתברך בהתלהבות עצומה, ולזה זוכים על-ידי שזוכרים תמיד ממנו יתברך, שיש עוד עולם, ואז לבו בוער תמיד אל הקדוש-ברוך-הוא ונתקיים אצלו (שיר השרים ח) "מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" כי מרוב תבערת לבבו אליו יתברך אף אחד לא יכול לכבות ממנו את הא הבה הגדולה שיש לו אליו יתברך, וכל זה אם הוא תמיד זוכר בעלמא דאתי, ואיך שהוא חשוב בעיניו יתברך, אבל על זה צריכים טוב העין, להסתכל על עצמו על אחרים בעין טובה, ולהיפך היצר הרע מכניס בו רע עין, שזו מיתת הלב, שהוא לא שווא לשום דבר, עד שעל-ידי-זה האדם מתרשל מתורה ומתפילה ומקיום המצוות מעשיות, וזה ולזיכרון בין עיניך, כי השכחה בא על-ידי רע עין, ולהיפך הזיכרון בא על-ידי טוב עין.
להמשך כנסו כאן:
וזה והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת הוי"ה
בפיך כי ביד חזקה הוציאך הוי"ה ממצרים. כי כל עניין מצות תפילין הוא לקשור את ידיו, שלא יחשוב לרגע כאילו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אלא תמיד יזכור בו יתברך, שזה והיה לאות על ידך, שהקדוש-ברוך-הוא נותן לך מה שיש לך, ואיך תזכה לזה ? על ידי ולזיכרון בין עיניך, שתמיד תסתכל בעין טובה הן על עצמך והן על אחרים ועל-ידי-זה יהיה לך זיכרון לזכור בעלמא דאתי, למען תהיה תורת הוי"ה בפיך, כי כל סיבת התרשלות האדם מלימוד תורה, היא מפני שהס"מ שוברו ואומר לו שהוא כבר לא שווא לשום דבר, אבל אם אדם לבו בוער אחריו יתברך, וזוכר תמיד בעלמא דאתי על-ידי-זה הוא יוצא מכל המייצרים, וזוכה להכלל באין סוף ברוך הוא, והבן למעשה.
שיחות מוהרא"ש שליט"א
מוהרא"ש נ"י אמר, שאין עוד דבר טוב ומוצלח בחיי האדם כמו
כשמחזיקים את עצמו באחדות אחד, ולהיפוך אין עוד יותר קללה מפירודים, כשנפרדים אחד מהשני, כי כשמתאחדים ביחד אז יכולים מאד להצליח בכל דבר, אבל כשמתפרדים יש רק כשלון, ומובא במדרש (ילקוט עמוס רמז
תקמ"ח) קנה אחד יכולים לשבור, אבל הרבה קנים אי אפשר לשבור, כשהרבה קנים קשורים ביחד אי אפשר בשום פנים ואופן לשבור אותם, מה שאין כן אם זה קנה אחד לבד, בקלות יכולים לשבור אותו, כך כשבחורים בישיבה מחזיקים את עצמם ביחד, וכל דבר שהם עושים הם עושים ביחד, מנקים ביחד, אוכלים ביחד לומדים ביחד, אזי אף אחד לא יכול לשבור אותם,
כי כשרואים שכולם לומדים זה מכניס חשק בכולם שילמדו, כי אחד מתעורר מהשני, כשאוכלים ביחד אז אחד מתבייש מהשני, והוא לא יאכל כמו רעבתן, כי מתבייש מאחרים, כשמנקים ביחד אז הכל הולך יותר בקלות, כי מה שלוקח לאחד שעה לנקות את הבית מדרש ואת הישיבה, לכמה בחורים ביחד יקח חמש דקות, וכן בכל דבר כשיש אחדות יש בזה ברכה, לא כן כשיש פירודים יש בזה קללה, כי כל אחד מושך לכיוון אחר, ואזי מה קורה? החבורה מתפרדת וכבר לא נשאר מהם כלום, ואף אחד לא יכול ליהנות, לא כן כשאוחזים את עצמם באחדות אז יש לכולם הצלחה.
ואמר מוהרא"ש נ"י כשרבנו ז"ל יצא מעיר ברסלב לנסוע לעיר
אומין להסתלק, אז עמד ליד המזוזה והחזיק ידו הקדושה על המזוזה, ואמר לאנ"ש "אם תחזיקו את עצמכם ביחד תוכלו להמשיך אותי עוד פעם אצלכם".
ודבר זה ראינו במשך כל הדורות, איפה שהיה קיבוץ של אנ"ש שהחזיקו את עצמם ביחד באהבה גדולה מאד, הרגישו שרבינו ז"ל נמצא שמה, כי אחד עזר לשני, ודברו רק מהעצות של רבינו ז"ל וראו עין בעין ממש
איך שרבינו ז"ל נמצא שמה.
וסיים מוהרא"ש נ"י שכל זמן שיש אחדות, יכולים להמשיך את
רבנו ז"ל שמה, ולהרגיש שהוא נמצא איתנו ביחד, אבל הרגע שמתחיל להיות פירודים ואחד שונא את השני, ואחד לא יכול לדבר עם השני, כבר מגרשים את רבנו ז"ל.
ולכן אשרי הזוכה להצטרף אל קיבוץ של אנשי רביז"ל ששורה
אחדות ואהבה ביניהם, כי אז יקבלו כל התיקונים הנפלאים שרביז"ל רוצה לזכות אותנו.
כשמחזיקים את עצמו באחדות אחד, ולהיפוך אין עוד יותר קללה מפירודים, כשנפרדים אחד מהשני, כי כשמתאחדים ביחד אז יכולים מאד להצליח בכל דבר, אבל כשמתפרדים יש רק כשלון, ומובא במדרש (ילקוט עמוס רמז
תקמ"ח) קנה אחד יכולים לשבור, אבל הרבה קנים אי אפשר לשבור, כשהרבה קנים קשורים ביחד אי אפשר בשום פנים ואופן לשבור אותם, מה שאין כן אם זה קנה אחד לבד, בקלות יכולים לשבור אותו, כך כשבחורים בישיבה מחזיקים את עצמם ביחד, וכל דבר שהם עושים הם עושים ביחד, מנקים ביחד, אוכלים ביחד לומדים ביחד, אזי אף אחד לא יכול לשבור אותם,
כי כשרואים שכולם לומדים זה מכניס חשק בכולם שילמדו, כי אחד מתעורר מהשני, כשאוכלים ביחד אז אחד מתבייש מהשני, והוא לא יאכל כמו רעבתן, כי מתבייש מאחרים, כשמנקים ביחד אז הכל הולך יותר בקלות, כי מה שלוקח לאחד שעה לנקות את הבית מדרש ואת הישיבה, לכמה בחורים ביחד יקח חמש דקות, וכן בכל דבר כשיש אחדות יש בזה ברכה, לא כן כשיש פירודים יש בזה קללה, כי כל אחד מושך לכיוון אחר, ואזי מה קורה? החבורה מתפרדת וכבר לא נשאר מהם כלום, ואף אחד לא יכול ליהנות, לא כן כשאוחזים את עצמם באחדות אז יש לכולם הצלחה.
ואמר מוהרא"ש נ"י כשרבנו ז"ל יצא מעיר ברסלב לנסוע לעיר
אומין להסתלק, אז עמד ליד המזוזה והחזיק ידו הקדושה על המזוזה, ואמר לאנ"ש "אם תחזיקו את עצמכם ביחד תוכלו להמשיך אותי עוד פעם אצלכם".
ודבר זה ראינו במשך כל הדורות, איפה שהיה קיבוץ של אנ"ש שהחזיקו את עצמם ביחד באהבה גדולה מאד, הרגישו שרבינו ז"ל נמצא שמה, כי אחד עזר לשני, ודברו רק מהעצות של רבינו ז"ל וראו עין בעין ממש
איך שרבינו ז"ל נמצא שמה.
וסיים מוהרא"ש נ"י שכל זמן שיש אחדות, יכולים להמשיך את
רבנו ז"ל שמה, ולהרגיש שהוא נמצא איתנו ביחד, אבל הרגע שמתחיל להיות פירודים ואחד שונא את השני, ואחד לא יכול לדבר עם השני, כבר מגרשים את רבנו ז"ל.
ולכן אשרי הזוכה להצטרף אל קיבוץ של אנשי רביז"ל ששורה
אחדות ואהבה ביניהם, כי אז יקבלו כל התיקונים הנפלאים שרביז"ל רוצה לזכות אותנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.