רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 5 בדצמבר 2014

ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר"

פרשת השבוע "וישלח" מפי כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש שליט"א

 ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר"
ויש לומר על-פי המבואר בדברי רבנו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן טו):
מי שרוצה לטעום טעם אור הגנוז, היינו, סודות התורה שיתגלה לעתיד לבוא, צריך להעלות מידת היראה לשורשה.
והעניין, שהאדם צריך לירא ולפחד רק ממנו יתברך, ולא תהיה לו שום יראה חיצונית משום בריה שבעולם, יהיה מי שיהיה ויהיה איך שיהיה, לא משר, ולא מחיה רעה. ואל זה יכולים לזכות רק על-ידי בחינת משפט. היינו להרגיל את עצמו לשפוט עצמו עלכך עסקיו בכל פרט ופרט בחייו, ולערוך חשבון איך הוא מתנהג, וכדומה, ובזה יסיר מעליו כל הפחדים, ויעלה בחינת יראה ברה ונקייה, ותישאר אך יראת השם, בלא יראה אחרת . כי כשאין האדם דן ושופט את עצמו, אזי דנים ושופטים אותו למעלה, כי אם אין דיןלמטה, יש דין למעלה. כי אם אין האדם דן את עצמו פה למטה, ולא חי עם חשבון על, -ידי-זה דנים אותו למעלה, ומקבל עונשים קשים ומרים, כי המשפט מתלבש באלו הדברים שמצערים ומציקים אותו, אבל אם אדם שופט את עצמו, בזה הוא מוריד ממנו את כל היראות נפולות, ומפחד רק ממנו יתברך.

להמשך כנסו כאן:



וזה ויותר יעקב לבדו, יעקב אבינו נשאר לבד ונכלל בו יתברך, כמובא (בראשית רבה פרשה עז, סימן א) מה הקדוש-ברוך- הוא כתוב בו (ישעיה ב) "ונשגב הוי"ה לבדו" אף יעקב ויותר יעקב לבדו; אף שבין כך ויאבק איש עמו עד עלות השחר, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא וישלח) ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו זה ס"מ שרו של עשו שביקש להרגו כי כך עשה יעקב, תכף ומיד כשאחד התאבק עמו נשאר לבד עמו יתברך, היינו, שהתבודד אז עמו יתברך. ולכן וירא כי לא יוכל לו, כי על- ידי שהאדם מתבודד עמו יתברך, ומדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא על, -ידי- זה לא יוכל לו אף אחד, והבן למעשה. 
שיחות מוהרא"ש - התמדת הלימוד
סיפר מוהרא"ש נ"י, שבהיותו עוד ילד קטן, והיה גר אז בירושלים עיה"ק פעם אחת בלילה, נכנס בו חשק לטייל באחד מרחובות ירושלים סמוך לבתי נייטין שבמאה שערים, ופתאום ראה את הגאון הקדוש רבי זעליג ראובן בענגיס זי"ע בעל מחבר ספר "לפלגות ראובן" שהיה אז הגאב"ד של העדההחרדית, יוצא מביתו עם נר בידו ונכנס לאיזה בית המדרש קטן במאה שערים, וישב לו בתוך בית המדרש, שהיה ריק מבני אדם, ופתח גמרא, והתחיל ללמוד בחשק והתמדה נפלאה מאד מאד, שאי אפשר לתאר כלל, ומראה זה נכנס מאד בלב מוהרא"ש נ"י בהיותו עוד ילד קטן, ועד היום חקוקה הצורה הקדושה הזאת בדעתו, שיהודי זקן וצדיק יושב ולומד בהתמדה נפלאה לבד בבית המדרש, וזה עורר אותו מאד להתמדת וחשק התורה, ובפרט כשגדל אחר כך ונודע לו מסדר דרך הלימוד של רביז"ל אז הבין למפרע איך יכולים לזכות לחשק כזה בתורה, שאם מתחילים לגרוס בכל מקומות התורה, מקרא, משנה, גמרא ומדרש, ולומדים את כל הש"ס אפילו בדרך גירסה פעם אחר פעם, לבסוף נכנס באדם חשק ואהבת התורה, ואז אינו רוצה שום דבר אחר, רק את התורה הקדושה בעצמה. וסיפר מוהרא"ש נ"י שעוצם התמדת הגאון הקדוש רבי זעליג ראובן בענגיס זי"ע היה להפליא, והיה מסיים את כל הש"ס פעם אחר פעם, אבל לא היה נוהג לעשות סעודה בכל פעם שסיים הש"ס" רק עשה סיום, ותיכף ומיד התחיל עוד הפעם, אבל פעם באיזה יום קרא למכריו ומקורביו, ועשה סעודה, וכששאלו אותו על זה, ענה ואמר להם שזה סיום "פעם המאה" ולכבוד שמחה זאת נתעורר לעשות סעודה. ולכן היה דבר פלא ותמוה מאד, כשאיזה זמן אחר כך קרא להם שובועשה סעודה לסיום הש"ס כי ידעו מקורביו שלא היה נוהג לעשות סעודה בכל פעם, וגם לא נראה להם שבזמן קצר כזה עשה עוד סיום, וכששאלו אותועל זה, ענה ואמר להם, דעו שהסיום הזה הוא סיום מיוחד במינו, כי הרי הוא אב בית דין של העדה החרדית שבירושלים והרי הוא חייב ללכת פעמים רבות לסידורי חופה וקידושין, וכן לסנדקאות בבריתות מילה, ולפעמים צריך להמתין זמן רב עד שבעלי השמחה מוכנים, וכן זמני ההסעה לשם וחזרה, ובכל הזמנים האלו עשה לעצמו שיעור מיוחד בש"ס כדי לנצל את הדקות הפנויות והיקרות לסדר מיוחד בלימוד הש"ס וכשסיים את כל הש"ס בהמתנות אלו, היה חשוב הדבר בעיניו מאד, וחגגו בעסק גדול, וסיים מוהרא"ש נ"י הרי רואיםמה נקרא חשק ואהבת התורה, ואיך מי שיש לו חשק התורה, אי אפשר לולהיפרד מהתורה כלל .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.