רשימת הבלוגים שלי

יום ראשון, 14 בספטמבר 2014

למינים ולמלשינים לא תהיה תקווה

מאת הרב אליהו קאופמן

     ביום שני האחרון –  י"ג באלול תשע"ד (ולמניינם ה-8 לספטמבר 2014), נערך בחיפה "כנס התעוררות" של ש"ס וכמובן במסווה של "לזכרו של הגר"ע יוסף" במלאות 11 חודש למותו. בכלל, מעניין ממתי הספרדים –  ועוד עפ"י מרן הגר"ע יוסף, מציינים "11 חודש" לקדיש או סתם לעניין אבלות. אבל כבש"ס דהיום חפצים בפרסום פוליטי ומריחים את הבחירות, הרי שמותר גם לשנות את ה"שולחן ערוך" עצמו ואף את הלכותיו של הגר"ע יוסף. אבל בשביל ללעוג לצביעות הזו לא הייתי מבזבז זמן לכתיבת מאמר. בין נואמי הכנס היה ה"רב הראשי" –  יצחק יוסף, שאינני יודע כיצד הכנס הפוליטי הזה מתאפשר ע"י חוקי התקשי"ר, אבל מאחר ואינני בגדר מלשין (כמו ש"ס למשל...) הרי שאין זה מענייני. משתתף מרכזי אחר היה כמובן היו"ר שהודח ונכלא ושוחרר וחזר –  אריה דרעי. והיה שם גם "רבה הראשי" של חיפה , שגם נושא התקשי"ר אצלו יכול להיות בעייתי (ועוד על רקע הבעיות המשפטיות שאליהן נקלע על לא עוול בכפו , לא מעט בגלל אחד מראשי ש"ס בראשל"צ –  ישעיהו מלכה...), אך הלה נגרר לשם שלא כל כך מרצונו וגם ברור מדוע.  והיה שם גם סגנו של אריה דרעי  – דוד יוסף מהר נוף הירושלמית. נעדר מהכנס יו"ר "מועצת חכמי התורה" של ש"ס –  הגאון שלום כהן, לדרעי בלבד הפתרונים. הכנס התקיים ב"בית הכנסת הגדול" שמזמן איננו עוד כזה וגם הכתובת שפורסמה היתה שגויה: רח' הרצל 60 במקום רחוב הרצוג. סביב מיקומו של הכנס הזה –  בעמקי חודש התשובה ובמוצאי ה"יורצייט" של ה"בן איש חי" הקדוש זצקו"ל, התקיימה מלחמה עסקנית לא קטנה שבסופה זכו עסקני ש"ס.

להמשך כנסו כאן:


      תחילתה של הפרשה בבקשתה של ש"ס להשתמש במקום שבעבר נקרא "בית הכנסת הגדול בחיפה". זה היה בעבר בניין ענק שלפני מספר שנים שבק חיים רוחניים, כאשר מי שהיו יותר מאות מתפללים (באולם העליון ברח' הרצוג ובאולם התחתון ברח' הרצל) או שנפטרו לעולם או שעזבו את איזור "הדר" (משכן בית הכנסת) או שבכלל עזבו את חיפה. האולם העליון –  ברח' הרצוג, הועזב ראשון וחלקו הקטן הפך למשרדי ה"חינוך העצמאי" ואילו לחלקו הגדול נכנסו חסידי בלזא , שבית מדרשם הקודם בחיפה היה ברחוב חרמון 3. לא בקלות נכנסו חסידי בלזא למקום, משום שראש העיר –  איש "שינוי" המנוחה לשעבר ומקורב לימים ל"יש עתיד", ניסה למנוע זאת מחשש ל"חרדיזציה", למרות שהמקום הפך לעזובה. ראש העיר תכנן להכניס למקום פעילויות חילוניות , לא לפני שאנשיו ניסו לסכסך את חסידי גור בבלא, בעניין השליטה במקום.  אך לבסוף הצליחו חסידי בלזא להיכנס למקום ויסדו שיעורי תורה , תפילות , אירועים דתיים ו."שטיבל" הפועל עד השעות הקטנות של הלילה. לימים חסידי גור נכנסו לאולם התחתון ברחוב הרצל (זהו האולם ברח' הרצל 60 שצוין במודעת ש"ס, אבל בש"ס יחשבו מיליון פעם לפני שיתחילו להתעסק בהלשנות ובעימותים עם חסידות גור...) ובחלק השני של אותו אולם זכתה המועצה הדתית וה"רבנות המקומית" של חיפה. ש"ס כמובן שלא יכולים היו לקיים את הכנס במשרדי המועצה הדתית או במשרדי ה"חינוך העצמאי", ובודאי שלא היו מעזים להתנגש בחסידי גור (שאולמם גם קטן יחסית לבלזא) והפור נפל על האולם של בלזא. הפניה לבלזא בחיפה לא העלתה דבר משום שלטענת חסידי בלזא אי אפשר היה להפסיק פעילות תורתית ולבטל יומית "שטיבל" –  ועוד בחודש התשובה. אבל את ש"ס חודש התשובה , ה"שטיבל" ושיעורי התורה מעניינים כשלג דאשתקד. בראש מענייני ש"ס עמד כמובן כנס ה"חימום הפוליטי" שלפני הבחירות המוקדמות שעוד יהיו, להערכת בנט ודרעי , ה"אחים" של העתיד. גם פנייה לבקש או לשכור אולם אחר בעיר (כפי שהם עושים זאת בחיפה בכל פעם...) לא עמדה בראש אלה שקול רוממות ה"תשובה", תיקון המידות" וחרב המלשינות בידם. הם כמובן פנו ישר לראש העיר שעמדותיו כלפי הדת , החרדים ובמיוחד בלזא ידועות לכל. מר יונה יהב –  ראש עיריית חיפה, עט על הבקשה של ש"ס כמוצא שלל רב ולא בכדי. הבקשה הזו החזירה לו את השליטה המעשית והעניקה לכוח שלו לשלוט בבית כנסת חרדי מרכזי גם לגיטימציה "חרדית". זה הזכיר את הימים שבריה"מ פלשה לגרורותיה במזרח אירופה (הונגריה , צ'כוסלובקיה ופולין) וטענה כי נקראה לשם ע"י "הכוחות העממיים הלוקאליים". יהב כמובן טען כי הוא זה שיחליט , שהרי האולם הוא ברשות העירייה וכך גם שוריין לנציג האותנטי ביותר של החילוניות בעיר מקום ברשימת ה"כבוד" של "נואמי התשובה". בבלזא חרקו שיניים אך כמובן שהתקפלו. גם הנאום ה"לוחמני" של יצחק יוסף לא הוריד מכוחו של יהב , אלא היה רק תפאורה והצגה לכך שש"ס מייצגת את התורה, מהפה אל החוץ כמובן. הנזק שנגרם איננו רק לבלזא כי אם לכל היהדות החרדית בעיר. מחר או מחרתיים יגיע ראש העיר הזה ויחפוץ להכניס למקום "תרבות" חילונית ומי יודע מה עוד ילד יום. כך הוא עלול לעשות בעוד כמה מבנים "עירוניים" בשכונה החרדית, כמו של המתנ"ס למשל. אבל את ש"ס זה לא בדיוק מעניין, הם את שלהם השיגו והשאר –  כולל ההשקפה והאיחוד החרדיים יכולים ליפול לפח האשפה. מי שמכר את החינוך החרדי –  כנגד רצון רבניו, איננו חושש להמשיך לסייע לחילוניים האנטי דתיים, והרי דרעי כבר טען שהוא מייצג מסורתיים וחילונים ופחות חרדים...
      אין זו הפעם הראשונה שראשי ש"ס יורקים על חודש התשובה , ובקשת צבעונית. לפני מספר שנים נלחם שר התקשורת של ש"ס באותם ימים   אריאל אטיאס (אחיו של המשגיח הכושל מהמסעדה , שלימים הפך לרב ולראב"ד של פ"ת, בנצי אטיאס...), בערוצים החרדים העצמאיים דאז, שיותר מדי הרגיזו את המדינה שחפצה להורידם מהאויר לטובת אתרי רדיו "ממושמעים" יותר ש"ימתנו" את החרדים כמו "קול חי" למשל. אבל יותר מכל היה אתר אחר הרי ש"כל האמת" היה לצנינים בעני אטיאס ושולחיו מש"ס. האתר הזה –  בראשות הרב שמואל בן עטר, אמנם שירת נאמנה את ש"ס אבל אוי ואבוי לכך שאותו אתר העלה לשידור את הרב המנוח מרדכי אליהו (שאם היה בחיים לאחר מות הגר"ע יוסף הרי שיצחק יוסף, שלמה עמר וחבריהם היו צריכים לנשק את שולי גלימתו...). הסוף היה שבן עטר סיים בכלא וערוצו כמובן נסגר (כמו כל האחרים...) , ואילו ש"ס זכתה בערוץ רדיו פרטי בשם "קול ברמה", מתנה שרק בצפון קוריאה היא מוגשת לסייעני המשטר. ש"ס כמובן משתמשת בספרדים לקבל טובות הנאה מפלגתיות, שהרי מחר גם "יהדות התורה" יכולה לבקש רדיו משלה וכך גם "ישראל בתינו" וכל מפלגה מגזרית אחרת, בטענה כי המגזר שלה מופלה לרעה בתקשורת הכללית. אבל מסתמא ש"ליטרת הבשר" הזו מוגשת לש"ס בתמורה ל"לויליותה" המשת"פית כלפי הממסד הישראלי בתוך היהדות החרדית , כמו שלמשל קרה בחיפה. "שמור ואשמור לך".
      זו איננה ש"ס שהוקמה בשנת 1984 עם יהודים יקרים כמו הרבנים פרץ ועזרן. זו איננה ש"ס של ציבור האברכים והחרדים המסור לה בעיוורון צבעים רק משום זכרו של הגר"ע יוסף. זו ש"ס של ה"פינוקיו" ששמו אריה דרעי ובנו ינקי –  מנקי , שהפך ל"מבקר התנועה" , תפקיד שאפילו סאטלין לא העיז להעניק לביתו. זו ש"ס שטענה ממשפחת פרוש ל"הכרת הטוב" כדי שתמשיך לשלוט במסכנות במסכנים של אלעד אבל שכחה את הימים שהיתה מוחרמת משום הווטו כנגדה מצד הרב שך המנוח ורק האדמו"ר מבלזא הושיט לה את ידו ומשך אותה לחוף ההצלה של אגו"י החסידית. המעשה הזה היה כסטירת לחי מצלצלת לאדמו"ר מבלזא   שמידי בחירות ובחירות הוא פוסק לתלמידים הספרדים של מוסדות בלזא להצביע ש"ס. זו היתה יריקה בפרצוף של האדמו"ר מבלזא , שמשקיע רבות בשיתוף פעולה עם ש"ס ובמיוחד בארגון "הידברות", שלולא חסידות בלזא מי היה יודע מיהו אותו מעתיק פלגיאטורי בור ונבער כזמיר כהן. אבל השחצן מש"ס –  אהרל'ה דרעי, יודע לצחוק וללעוג גם לחבריו, ובראשם אנשי חסידות בלזא.
     האירוע הפוליטי המצחין שש"ס ארגנה בחיפה היה צבוע גם בהנפת זכרו של הגר"ע יוסף. הגר"ע יוסף היה האחרון שהיה פונה לערכאות העכו"ם של השלטון נגד חרדים, ועוד נגד חסידות בלזא. יתכן שלבקשת הגר"ע יוסף לא היה מסרבים בבלזא לתת את האולם אבל אם היה סירוב כזה הרי שהגר"ע יוסף היה מיד מורה למצוא מקום אחר ובטח לו לבטל תורה ממאות חסידים ולגרום למריבה בחודש התשובה, ועוד עם טובי הידידים שלו. אבל מאז שהגר"ע יוסף הלך לעולמו החלו חלק מבני משפחתו לסחור בשמו –  ולצידם כמובן אותו אריה דרעי, שקרוב לשלושים שנה הוא סוחר בשם התנועה הזו בפרט ובשם דת ישראל בכלל, ומנגד הוא המשת"ף הפרו אנטי דתי הגדול ביותר ביהדות החרדית.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.