מאת חסיד
שמעתי שבשיחה על רש"י באחת משנות הכ"פים, הרבי שאל כיצד המשנה אומרת
ש"בן חמש למקרא", בה בשעה שבתורה שבכתב יש הרבה ענינים של צניעות שלכאורה
לא שייכים לילד בן חמש? ואולי המלמד צריך לדלג על זה כשהוא מלמד את הילדים?
והרבי הסביר שאדרבה ואדרבה:
כל הבעיה מתחילה רק אם המלמד "מגמגם" כשהוא מדבר על זה, או מדלג על זה,
ואז הילד מרגיש ש"יש כאן משהו", והוא יסתקרן ויחפש לבד, ואז המקור הראשון
שהוא ישמע על כך הוא משדות זרים ח"ו. מה שאין כן אם המלמד מסביר את
זה מתוך יראת שמים וכחלק טבעי מהתורה, תורת ה', בלי להתבלבל ולגמגם ולהסתיר
משהו, אז יוצא בדיוק הפוך: במקום שהילד ישמע על זה ממקורות זרים, ואז
ההסתכלות שלו על כל הענינים האלה תהיה מנקודת מבט זרה וטמאה - הרי שבמקום
זה הוא שומע על זה לראשונה מהתורה של הקב"ה, מרש"י, ומפי מלמד ירא שמים,
ואז זה נכנס לראש שלו בצורה הכי טהורה ונקיה ובלי יצר הרע (שהרי הוא רק בן
חמש), ואחר כך כשיגדל - ההסתכלות שלו על כל הדברים האלה לא תהיה הסתכלות
מנקודת-המבט של היצר הרע, אלא הסתכלות של תורה, כעל ענין תורני גרידא ללא
תערובת היפך הטוב.
אני למדתי במוסדות חב''ד ואכן זו הגישה,
השבמחקגישה ברוכה ביותר לדעתי אף אחד לא שואל שאלות מיותרות.