נשאלת השאלה: מי
אשם בחורבן ירושלים? האם בר קמצא אשם? אולי העשיר שגירש את בר קמצא מהסעודה
בבושת פנים אשם? מאידך, החכמים שתקו, ולבסוף היו הכוהנים והסנהדרין שלא
הקריבו את קורבן הקיסר...
איני שואל כדי לפתוח דיון בעניין פגיעה בזולת. אלא באתי לעורר על גודל האחריות של עיתונאי, וכל מי שהקולמוס הציבורי בידו.
מדינת ישראל
ואזרחיה נמצאות כעת במשבר עמוק עם ארה"ב עקב פרסום דברים שאמר שר הבטחון
בוגי יעלון בשיחה פרטית. ישנם פרשנים שאומרים שההתבטאויות האלו ממש מסכנים
את בטחון המדינה כולה. ממש מבהיל!!
נשאלת השאלה: מי אשם בזה, מי שהתבטא, או מי שפרסם?
נכון, שר הביטחון
היה צריך להיות יותר זהיר בלשונו, ולא היה צריך לומר את מה שאמר, אפילו
בשיחה סגורה "אוף-דה-רקורד". אך ללכת לפרסם את הדברים?? לאיזה תועלת? מי
מרוויח מזה?
מי שהרוויח מזה, זה העיתונאי (יהודי-ישראלי), הוא הביא "סקופ" והרוויח חיי שעה. העלה את המכירות וה"יוקרה" של העיתון בו עובד.
אבל מי מפסיד? האזרחים התמימים. עם ישראל שנמצאת בסכנה ממשית בגלל סקופ! השם ישמור!
העיתונאי שפרסם את
דברי יעלון הרבה יותר גרוע מבר קמצא. הרי בר קמצא הלשין לקיסר אחרי שלא
יכל לסבול את העלבון, ואחרי שנפגע מהמארח ומהאורחים, עד כדי כך שהגמרא
מספרת שהקב''ה סייע את דרכו והחריב את ביתו מפני גודל הבושה שסבל בר קמצא.
העיתונאי שפרסם את דברי יעלון ידע שהידיעה יגיע לבית הלבן, ועשה זאת עבור
נזיד עדשים גרסת 2014 , וכך סיכן את כל אזרחי מדינת ישראל. האם אין
לעיתונאי הזה דין רודף?
תפקידו של עיתונאי
הוא לפרסם ולחשוף דברים שזכות הציבור לדעת אותם. עם זאת, יש לעיתונאי
אחריות ציבורית. לפעמים, למרות שזכות ועניין הציבור לדעת, עדיף וחייבים
שלא לפרסם. למשל, בעת מלחמה, על העיתונות להימנע מפרסום מידע על מיקום
החיילים או דיוק פגיעות האויב, וזאת כדי שהאויב לא יידע איפה הצליח ולאן
לכוון את נשקו בניסיון הבא. הרעיון של 'עיתונות חופשית' וחופש הביטוי באים
כדי להגן על זכיות אזרחים ולא כדי לסכן אותם.
ידוע ומפורסם
פירושו של הרב מאיר שפירא זצ"ל על השעיר לעזאזל שנשלח "ביד איש עתי". "עתי"
מלשון "עיתונאי" שיודע את כל עוונות עם ישראל, אבל בסוף לא גומר את השנה.
להיות עיתונאי או
בלוגר זה לא רק זכות אלא גם אחריות. בפרט אצלנו הנזהרים מרכילות, לשון הרע
ומוציא שם רע לפי ההגדרות הכתובים בספר חפץ חיים שהתקבל על כל עם ישראל.
היום, כל בן אדם פרטי יכול להיות "איש עתי", ע"י שליחת הודעות, פוסטים, מסרונים, וואטסאפ'ים למיניהם.
אחיי ורעיי, לפני
שנעשה "שליחה" "לייק" או "שתף", כדאי לחשוב אם העברת המסר הלאה לעוד אנשים
יקדם אותנו לכיוון חיים נצחיים או חיי עזאזל חלילה. כי ברגע ששלחת, אין
חזרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.