הרב אליעזר מלמד
על היחס לראש הממשלה אריאל שרון ז"ל
שאלה:
כיצד צריך להתייחס לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, כאל אדם טוב או רע?
ואולי בכלל איננו צריכים לעסוק בשאלה זו, כי מי אנחנו שנשפוט אדם - הרי
איננו חוקרי כליות ולב, ואיננו יכולים לדעת את מה שבמצפוני לבו של האדם?
תשובה:
מי שהממד המוסרי אינו חשוב בעיניו אינו מוטרד משאלה זו. ואדרבה, ייתכן
שיגנה את העוסקים בה, מפני שהוא מתנגד לשיפוט המוסרי. אבל מי שערכי המוסר
עומדים במרכז חייו אינו יכול להתעלם משאלה זו. במיוחד בעת שכלי התקשורת
השונים עוסקים בהספדים ובסיכומים על תולדות חייו, יש הכרח לדון בשאלה זו,
שיש ממנה גם לקח לדורות.
אמנם
לגבי שמירת התורה והמצוות קשה לנו לחרוץ דין גמור. מפני שלדאבון הלב
בדורות האחרונים, בעקבות גורמים שונים, רבים מאחינו הפסיקו לשמור מצוות
בתחום שבין אדם למקום. וכבר כתבו גדולי הרבנים שיש צד של אונס במעשיהם,
וכדי לדון בתחום זה צריכים לבחון כליות ולב.
אולם לגבי הצד הלאומי, הנוגע לדברים שבין אדם לחברו ובין אדם לעמו שהם גלויים לעין, חובה עלינו לדון על פי מה שעינינו רואות.
הולכים אחר הסוף
מובא
בתלמוד הבבלי: "רבי שמעון בן יוחאי אומר: אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד
באחרונה - איבד את הראשונות, שנאמר: 'צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו'.
ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה - אין מזכירים לו שוב רשעו,
שנאמר: 'ורשעת הרשע לא ייכשל בה ביום שובו מרשעו'" (קידושין מ, ב).
שאלו
שם חכמים: ומדוע מעשיו האחרונים מבטלים את הראשונים? לכאורה ראוי להחשיב
את כל הזכויות וכל החובות, ולשקול אותם זה לעומת זה! השיב ריש לקיש: "בתוהא
על הראשונות", שהואיל והתחרט על מעשיו הטובים הראשונים - ביטל אותם.
כל
הדברים הללו מובאים בתלמוד הירושלמי (פאה א, א), ועוד הוסיפו מדברי רבי
יוחנן, שאם הרשע חזר בתשובה שלמה, לא בלבד שעוונותיו הראשונים נמחקים אלא
"כל העבירות שעשה הן נחשבות לו כזכיות". וכפי שאמר ריש לקיש: "גדולה תשובה
שזדונות נעשות לו כזכויות" (בבלי יומא פו, א). וזה בתנאי שהתשובה הייתה
שלמה ומאהבה.
קידוש השם וחילול השם
מעבר
לכך שעמדתו של האדם כלפי מעשיו היא הקובעת את ערכם, כאשר החלטתו האחרונה
של האדם היא ידועה ומפורסמת - יש בה קידוש השם או חילול השם. שאם רשע הגיע
למסקנה שטעה, הרי שיש בתשובתו קידוש השם, ואנשים רבים מתרשמים מכך שהנה גם
מי שטעם מכל העבירות הצטער לבסוף והתחרט מכל ליבו. ומתברר למפרע שכל
העבירות שעשה נהפכו לזכויות, כי דווקא בזכותם רבים חוזרים בעקבותיו בתשובה.
ומנגד,
אם צדיק החליט שאין ערך במצוות שעשה, ובחר להרשיע, הרי שיש בזה חילול השם
כפול ומכופל. שהכול אומרים: הנה זה שהכיר לעומק את ערך המצוות חזר בו
והחליט להרשיע, ואין קץ לנזק שבמעשיו. וכל המצוות שעשה נהפכות לרועץ,
שדווקא בגללן אנשים מחליטים לנטוש את הדרך הטובה.
סיכום
לפיכך,
כל מה שעשה שרון בבניין יהודה שומרון ועזה אבד לו בעת שהחריב את היישובים
בגוש קטיף וצפון השומרון וגירש את תושביהם. אבל מעשיו הגדולים בבניין הצבא,
בקרבות שניהל בתושייה מרובה ובחירוף נפש, עומדים לו כזכויות, מפני שעליהם
לא התחרט. ומסתבר שגם בעת ההתנתקות סבר שהוא דואג לביטחונה של מדינת ישראל.
ואף שמן הסתם גם שיקולים אישיים שונים היטו את לבבו - בתודעתו הוא חשב
שהוא פועל למען ביטחון ישראל. ולכן זכויותיו כלוחם וכמפקד לא אבדו, אבל
זכויותיו כשותף בבניין הארץ אבדו.
אל תאמן בעצמך עד יום מותך
אמרו חכמים: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי" (ברכות כט, א).
וכן
אמרו חכמים: "בנוהג שבעולם אדם גדל עם חברו שתיים שלוש שנים בכרך והוא
קושר לו אהבה, וזה (היצר הרע) גדל עם אדם מנערותו ועד זקנותו (ואורב לו
תמיד להמיתו). מצא להפילו בתוך עשרים שנה – מפילו; בתוך שישים שנה – מפילו;
בתוך שמונים שנה - מפילו. אמרו עליו על יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה
שמונים שנה ובסוף נעשה צדוקי. הוא שדוד אמר: 'כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך
מציל עני מחזק ממנו' - זה יצר טוב מיצר רע" (פסיקתא דרב כהנא בשלח יא).
דיוק דברים מהרצי"ה
בעת
שאריאל שרון כיהן כשר ביטחון, הוא הגיע למסיבת יום ירושלים בישיבת מרכז
הרב. המנחה אמר שאנו מקבלים בכבוד ובשמחה את "שר הביטחון אריאל שרון". הרב
צבי יהודה, שהיה דייקן מאוד במילותיו, בעת שעלה לדבר אמר על שרון "שר
ביטחוננו הצבאי". השומעים יכלו להבין מדבריו שרק מי שאחראי גם על ענייני
האמונה והביטחון בה' ראוי להיקרא שר הביטחון. מעבר לכך, ביטחון זו מידה
נפשית אמונית, שמינוי פוליטי אינו יכול להקנותה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.