ראש לאריות או ראש לשועלים

מאת ש"סניק כאוב

התקופה היא תקופת יובש לציבור הספרדי בארץ ישראל, רבניה, חכמיה ושאר האנשים היו משוועים להכרה כמו עמיתיהם האשכנזים, גל עכור של אפליה סרוחה עלה באותה התקופה, הרגשת פטרונות ואפוטרופסות היכתה בכל חלקה טובה, בתקופה זו נזרעו זרעי ארס, כמה מפירותיה היו תלמדי חכמים ספרדים שבושו ונכלמו במוצאם ובתורת אימם, נטשו אחרי גוום את כל המורשת המפוארת והלכו לשתות מים אחרים, בחסד וברחמים זיכנו הרחמן ונטע בדורנו החסר את מרנא ורבנא רשכבה"ג ר' עובדיה יוסף זצ"ל, אשר ביד חזקה רומם וגידל את תורת חכמי ספרד ובעיקר החזיר את עטרת תפארת יהדות ספרד אל קידמת הבמה התורנית, ולאחר שבנה מגדלים עמוקי יסודות, פנה לרומם את גאוותם של בני העדה, המהפכה החלה, לאט לאט החל הצבע חוזר ללחייהם החיוורות של בני התשחורת הספרדים, שהילכו שחוח לעל יד חבריהם לספסל הלימודים רק בשל מוצאם וצבע עורם, קומתם הזדקפה לחייהם הפכו אט אט סמוקות יותר ויותר, המנהגים המופלאים וסגנון הלימוד הייחודי שב והראה את כוחו, חלק הארי של בני יהדות ספרד שב אל כור מחצבתו כשהוא קושר לראשו שני כתרים, האחד שקיעות בתורה והשני גאווה גדולה להיות בן לשושלת ספרד המעטירה.

חלק כחלק מהמהפכה הגדולה היה הקמת מפלגה, מפלגת בית לציבור התורני הספרדי על מנת שיוכלו לבנות מחדש מערכת חינוך העומדת בכל הדרישות החינוכיות והתורניות מהמעלה הראשונה אך יחד עם זאת להשריש את פאר המוצא ולשרש את הטעויות שנפצו באותה העת בקרב בני ספרד שהתחנכו במוסדות של מגזרים אחרים, וכך ניטע היתד והוקם האוהל, מפלגת שומרי התורה הספרדיים – ש"ס, הוקמה, תנועות נוער ובתי לימוד נפתחו והיום אנו כבר רואים פירות ופרי פרות מסלתה ומשמנה של בני התורה בארץ.

בראש כל המערכה הזו בחר מרן זצ"ל את אריה דרעי, אז בחור צעיר ומוכשר, נמרץ ופעלתן, לעמוד ולשרת את העם, ולטפל בכל העניינים שמסביב על מנת שיוכלו הגדיים לשבת וללמוד ללא כל הפרעה והוריהם יגדלו אותם בנחת, חייל גדול עשה אריה דרעי, המפלגה הכפילה ושילשה את כוחה, ההערצה והאהבה שרחש העם למהפכה היה לפלא, היה זה לצנינים בעיני רבים שרצו לראות את היהדות כולה שוקעת ונעלמת מהאופק, אך הסייעתא דשמיא הייתה מעל ומעבר, אריה דרעי נישא על כפים כשבאמתחתו הישג מרשים, שבעה עשר מנדטים היו למפלגת ש"ס גם האופטימיים שבחזאים לא צפו זינוק מטאורי שכזה, אכן, זה היה השיא.

באותה התקופה אריה דרעי הסתבך עם החוק ובמשפט שיש שיאמרו שנעשה בו אי צדק משווע, ויש שיאמרו כי המדינה התאגדה על מנת לעצור את הסחף ההזוי אל מפלגה של ספרדים, ולא רק, אלא ספרדים חרדים, היו לא תהיה, השופטים גזרו על אריה דרעי מאסר בפועל, אריה דרעי הובל על ידי אלפי מעריצים אל שערי בית הכלא 'מעשיהו', דמעות ותפילות נגרו על שערי הכלא הגבוהים והאטומים, הדלתות נפתחו דרעי נכנס, הדלתות נסגרו ברעש עמום, ואיתן נתעמעם לו זוהרו של דרעי.

מרן זצ"ל, החליט להעביר את שרביט ניהול התנועה אל ידי מי שיקרא שנים רבות 'הנאמן', אליהו ישי קיבל את ההנהגה, הזעזוע היה גדול מפלגה גדולה וציפיות גדולות היו ממנו, אם לא להגדיל את כוחה של התנועה לפחות לשמור על ההישגים שהיו, אך בפועל כוח המפלגה ירד והתייצב על 11 – 13 מנדטים, אך משום מה למרות שלא היה למפלגה כוח כבתחילה מצב התנועה וההישגים שהיא רשמה, היו מעבר לכוחה היחסי, במשך עשור שלם ביססה מפלגה זו בראשות אליהו ישי את מעמדה כמפלגה חשובה בנוף הישראלי לצד העמקת הדאגה לבני התורה ומשפחותיהם.

אליהו ישי זכור בעיקר כמי שבראיונות רבים לתקשורת החילונית העויינת גם כשכיהן בתפקידים בכירים והשתתף בוועדות חסויות ומסווגות, לא היה מהסס לומר על צעד כזה או אחר, שהוא נעשה כי 'כך מרן אמר', דעתו הייתה משנית לחלוטין בכל עניין, מי שמחליט הוא מרן, ומה שמרן יאמר, אעשה!, הוא לא היה חביב בתקשורת כקודמו, אריה דרעי היה נסיך התקשורת, שכן בכושר דיבור נפלא הוא ניחן, אך שמו של מרן לא היה תדיר על לשונו, ובמקום לענות 'כך מרן אמר', היה מתפתל בתשובות מתחמקות ומפולפלות, על מנת להסביר את המעשה שנעשה, את זה אהבו אנשי התקשורת שונאי הדת, אך זהו החן המיוחד הנסוך על פניו של אליהו ישי, לא איש מזימות הוא, לא תראה אותו יושב בחברת מי שאינם כמותו, אלא אם טובת המפלגה הצדיקה זאת.

כך העניינים התנהלו להם על מי מנוחות, עד אשר פגה לה תקופת הקלון שאפפה את הקריירה המטאורית של אריה דרעי, שמועות על חזרה לפוליטיקה צצו ועלו חדשות לבקרים, אוהביו מהתקשורת הכללית החילונית דאגו להעלות אותו בכדי להתבשם מהלולייניות שבדבריו, ממש כמו אותו יהודי העטוף בעור של דוב ומרקד לפני הפריץ בעל כורחו, גם כשנשאל האם הוא יצטרף למפלגה קיימת או שיקים מפלגה חדשה, ידע הוא לענות תשובה כזו מחוכמת שכל אדם יבין את אשר הוא מעוניין להבין, עד שהגיעה העת, הבחירות האחרונות לכנסת, בדרך לא דרך הוחלט כי אריה דרעי ישוב למפלגה בה כיהן כראש, לצד אליהו ישי ואריאל אטיאס, אליהו ישי קיבל את דין מרן כבכל פעם, וקיבל את אריה דרעי בידיים פתוחות, כיאה למי שנשמע לרבו.

תכפו הימים והגיעו זמנים ולחצים הופעלו והוחלט כי אריה דרעי ידחוק את רגליו של אליהו ישי, ויהפוך בין לילה לראש התנועה, ההסבר להמונים היה כי ראשות התנועה ניתנה כפיקדון בידיו של אליהו ישי, וכי הגיעה העת להשיב את הפיקדון, בהצהרה לקונית דיווח על כך הרב רפאל פנחסי מזכיר מועצת חכמי התורה דאז.

אך אז בעצם הכל התחיל, אנשי אריה דרעי הרדומים התעוררו לתחיה, קנאה מרה עלתה בראשם, להכרית כל זכר ולשבר כל חותם שהטביע אליהו ישי, הטכנולוגיה והקידמה היוותה להם קרקע נוחה ופוריה למסע השמצות מבחיל, קבוצות קבוצות בדרגים שונים של התנזים החלו מפיצים הודעות גנאי על שלוחא דרבנן אליהו ישי, והצד שכנגד בולע ושותק, אין הוא רוצה להגיב, אליהו ישי לא נותן להם להחזיר מלחמה, כיאה למנהיג אמיתי, זה השולט ברוח הנאמנים לו.

המלחמה עודנה, ובשיא המלחמה עזב אותנו לאנחות אבינו ומורינו, רוענו והכתר לראשינו מרן זצ"ל, הסדקים במפלגה גדלים, צעירי המפלגה מדברים סרה בראשיהם, אין יד מכוונת, הספינה מיטלטלת לה כקליפת אגוז בים גדול וסוער, הקברניט לא מסוגל לייצב את הספינה, המפלגה מחשבת להישבר.

אריה דרעי, היום יותר מתמיד אתה זקוק לאחדות במפלגה, אין חולק על כוחך הכריזמטי, אין חולק על כך שאתה מסוגל להרגיע את הרוחות, אינני רוצה לחשוד שאתה נהנה מכל המלחמות הניטשות, אך אולי יש לך חלק בזה, אתה בשביל הצעירים הללו סמל ומופת, הם רואים בך את כוח הדיבור, ככל שתהיה חריף יותר כך תהיה מוצלח יותר, ככל שתשפד את ההוא ממול כך עלית אתה במדרגות היוקרה הנחשקת, ככל שתעשה 'קומבינות' ככה זה סימן שאתה מוכשר יותר, אתה סמל לכוח.

אתה יודע להשתמש בזה נכון, אך הצעירים לא, מדוע שלא תצא בקול קריאה רמה מעל גבי האתר, שלא חסרים לנו היום, ותזעק 'הפסקת אש', תשתמש בכישורים המיוחדים שלך לחבר את השברים, אליהו ישי הוא נכס, נכס שכל ממשלה תתברך בו, צא ובדוק ותראה שהאנשים שבאמת עובדים ואלו שבאמת מקבלי החלטות הם קרובים וקרובים מאוד לאליהו ישי, הענווה שלו היא מצרך נדיר.

אריה אל תהיה ראש לשועלים.