כך מתחיל הסיפור, אבא אחד שבנו לומד ברמות בישיבת ברכת אהרן נודע לו שבנו מדי פעם מתפלל עם הרבי מבלז שחרית. כידוע הרבי בזמן האחרון מתפלל שחרית הרבה פעמים אחרי השקיעה ולפעמים בשניים שלוש אחה״צ וכל יום עומדים עשרות בחורים וממתינים להתפלל עם הרבי, והרבי רואה אותם ולא אומר מילה
לא שואל האם הישיבה נותנת לבחורים להתפלל בשעה כל כך מאוחרת
האבא התקשר למיכל פירר וזה ענה מה אתה רוצה, גם אצל הרב זצ״ל התפללו מאוחר, ומה הטענות שלך על הרבי
האבא ניגש לר יצחק לנדאו שזכה לשמש את הרב ז״ל וסיפר לו בכאב איך אומרים את שמו של הרב ז״ל עם שמו של הרבי הנוכחי, ר יצחק לנדאו אמר לו אני מפחד מהם, אבל תדע לך הרב ז״ל היה מזהיר אותנו הגבאים שלא נספר לאף אחד מתי הוא מתפלל שחרית [מי יבא בסוד קדושים], אבל ר יצחק אמר, בשמי אל תגיד מילה מפני שאני מפחד מהם
הלך האבא לדיין ר' משה ובר וסיפר לו שבנו מתפלל עם הרבי שחרית אחרי השקיעה והרבי לא אומר כלום
ר' משה התחיל להגיד מה זו החוצפה להגיד שהרב ז״ל גם התפלל מאוחר, וכך אמר, כשאני הייתי בחור ונשארנו לסעודה שלישית והרב ז״ל היה גומר הבדלה ממש לפנות בוקר ופעם נשארנו ביום א' ופחדנו להראות את עצמינו לפני הרב ז״ל מפני שידענו שאצל הרב ז״ל סדרי הישיבה היה חשוב מאוד שנשמור
כשנודעו הדברים לועד, הם החליטו שלצאת בגלוי נגד ר' משה ובר לא יצא מזה טוב מפני שכולם יודעים שר' משה יהודי יר״ש ות״ח וכולם רואים אותו משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הערב יושב ולומד בבית המדרש ברחוב בעלזא 5 ב״ב, וכבוד זה רחוק מר' משה כמרחק מזרח ממערב
אז נתנו הוראה שלא ישלחו את צעירי החסידים לשמוע ממנו סיפורים על הרב ז״ל כעונש על מה שסיפר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.