כפרת עוונות

מאת משה בן-חיים

קרבים אנו לחודש החגים הבעל"ט, ואחד המנהגים המפורסמים בערב יום כיפור, הוא מנהג "הכפרות" על תרנגול\ת.

יש ארגוני "צער בעלי חיים" שמאוד מצרים על השימוש בעופות בכלל, ובפרט בצורה שהם "מקבלים כאב ראש" שמסובבים אותם מעל הראש, וכן על אופן העברתם ללא מים ואוכל. בהחלט משכנע ומכמיר לבב.

הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו אף הוציא קריאה להימנע מ"צער בעלי חיים".

יש אחרונים שחלקו על המנהג לעשות "כפרות" על תרנגול משום שחששו ל"מנהג האמורי". אך מנהג ישראל תורה הוא, ורבים רבים נוהגים כבקידמת דנא.

הבעיה שקיימת מעבר לתנאי הובלתם של בעלי החיים במשאיות צפופות, וללא מים וכו', היא בעיית הונאה מסויימת.

יש המהדרים לקום עם שחר בערב יוכ"פ, ולעשות את המנהג כולל השחיטה במקום ע"י שוחט, וכך מקיימים המנהג בהידור.

אך רוב "העם", בניהם נשים וילדים, מסתפקים בקיום המנהג בכך שמסובבים את ה"כפרה" מעל הראש ואומרים מה שאומרים, ומחזירים את העוף לארגז. העוף המסכן נלקח חזרה למשאית, ונלקח שוב ליישוב אחר, וחוזר חלילה. פה מדובר גם בהתעללות ממשית בעוף, ובמעשה רמייה בכך שכאילו העוף הולך לשחיטה, ובפועל הוא "מטייל" ברחבי הארץ, ומשמש ככפרה רב פעמית עד שנופח את נשמתו במקרה הרע, או שמחזירים אותו ללול המקורי במקרה הטוב. אני לא מדבר על כל מארגני הכפרות, אבל ידוע על התופעה הזאת והיא די רחבת היקף. סיפר לי אחד שעבד בזה, שבעצם קונים לול שלם, וכך עושים "ביזנס טוב". כי הרי הסכום הפעוט שמשלם אחד שעושה כפרה כזאת, אינו מכסה עלות של עוף אחד! ובדיוק בגלל זה לשחוט במקום את העוף עולה הרבה יותר.

יש יהודים שנוהגים בנוסף לאחר סיבוב הכפרה, לקחת גפרור ולשרוף מעט את הנוצות של התרנגול בעורפו, רמז למיתת בית דין-שריפה. אם כולם ינהגו כך, זה יוכל לשמש סימן היכר אם תרנגול זה עבר סיבוב ראשון, או שהוא כבר בהקפה שלישית...