רשימת הבלוגים שלי

יום שני, 26 באוגוסט 2013

הרבנים צודקים אחרי הכל (מוקדש לבני)


מאת עקיבא וויינגרטן

החיים ב2013 הרבה יותר נוחים, יש לנו פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, וואטסאפ, אין משהו שקורה בגלובוס שאנחנו לא מעודכנים תוך דקותיים, בכל מקום יש נייעס, בדיחות, סרטונים, ומה לא. רק דבר אחד רציתי לבדוק, כמה זמן ביום אני מקדיש "לנוחות" הזו?!
אז בדקתי יום אחד, ספרתי תחילה את הדקות, אח"כ את השעות, עד שנהיה לי שחור בעיניים... למה לעזאזל? זה הרי שורף חלק ניכר מהחיים, ועל כלום! כסף לא יוצא מזה, גם לא הרבה חוכמה, הרוב המכריע של כל המידע הוא לא מועיל ולא רלוונטי בשום צורה או דרך, אז בשביל מה ובשביל מי?
פעם היינו מקבלים דברים יפים ומצחיקים במיילים תפוצה, בשיא הייתי מקבל 30-40 כאלו ביום, אז היה נראה לי סביר לקחת לעצמי רבע שעה ביום לנקות קצת את הראש, אבל היום זה שעות!!
מישהי שהייתה מקבלת ממני מיילים בעבר שאלה אותי לאחרונה אם הסרתי אותה מרשימת התפוצה שלי, ואם כן למה, עניתי לה: 'נכון שאין לך וואטסאפ ופייסבוק?'... כי "האבולוציה" של הרשת עברה לגוזל הזמן הקטן בכיס, הדבר הנחמד הזה שמדבר איתנו באחוזים, ואז אנו נאלצים לרוץ אחוזי טירוף לחור קטן בקיר או באוטו בשביל להנשים אותו, אחרת אנו עלולים לפספס כמה דברים "חשובים" מאוד, כגון עוד איזה סרטון דבילי של חתולה שקופצת על הראש או תמונה של פוליטיקאי בפוזה מביכה שכבר קיבלנו ב10 קבוצות וואטסאפיות, מעוד כמה באישי, ואחרי זה כמובן יש את אלו בפייסבוק שחייבים להשים את זה שוב בפיד למקרה שפספסנו.
אז זהו, צחקנו, ראינו, הבנו, ומה הלאה?
אז בהקשר לאחוזים, הנה קבלו את אחוזי שריפת היום, וואטסאפ לוקח בהליכה את המקום הראשון ב60%, אחריו פייסבוק עם 30%, ואינסטגרם וטוויטר עם 5% כל אחד. והנה הלך לנו עוד יום. תבינו משהו, מעבר השני של המכשיר יושבים מוחות שהמשימה היחידה שיש להם זה לתכנן איך לגרום לנו להישאר כמה שיותר זמן צמודים לזה.
לאחרונה אני לא זמין בנייד בשעות הערב, כל ערב ל3 שעות (תנסו את פעם, מומלץ מאוד!), בזמן הזה הטלפון על שקט ומי שמחפש אותי צריך להמתין עד שאסיים, אחרי זה אני פותח את המכשיר ובודק מה הפסדתי, בד"כ זה כמה שיחות (תתפלאו, יש עוד אנשים שאשכרה מתקשרים), כמה מאות הודעות, עוד כמה התראות, ומפה לשם עוברים עוד כמה שעות ושוב אני מגלה שלא פספסתי כלום, הירח לא הצמיח קרניים, ולא זכיתי בלוטו, וגם אם כן, כל הדברים הללו יכולים להמתין עד למחר. כמו שאני רגיל להגיד לאשתי, נא לא להפריע לי באמצע העבודה אא"כ זה מקרה חירום, ואם זה כבר מקרה חירום, עזבי אותי, תזמיני ישר אמבולנס.
אני לא חושב שאפשר לכפות על הציבור לזרוק את הסמארטפון, עובדה שבינתיים זה לא בדיוק עבד, וכנראה  שאנשים צריכים להגיע למסקנה הזו לבד, אבל אין ספק שהרבנים צודקים, הסמארטפון מכלה את זמנינו מבלי משים לב, ובמקום שזה יהיה כלי יעיל עבורנו, נהפכנו לעבדים בכלא של כמה אינצ'ים מרובעים.
מהרשתות החברתיות אני כבר מתנזר (אל תחפשו אותי בפייסבוק), וכעת מסיבות טכניות הייתי שבוע ללא הסוהר הראשי וואטסאפ, פתאום מצאתי את עצמי קורא יותר ספרים, יושב על הרצפה ומשחק עם הילדים ומקדיש יותר זמן לאשתי ולשאר הדברים החשובים בחיים. אני אמנם נאלץ להמשיך לשאת את הוואטסאפ בשביל העבודה, כי הרי מה לא עושים בשביל פרנוסה, אבל לפחות למדתי מהי העלות של הדבר "החינמי" הזה.

תגובה 1:

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.