לא רק כוללים וישיבות גם בחינוך העצמאי תחילה התירו רק 45 אחוז ואת יתר ה-55 אחוז התרוצצו בחוץ לארץ והביאו את הכסף, מאוחר יותר כשהלחץ גבר התירו עד ל-65 אחוז בלבד, והיה זה דוקא הרב שך שטען כי אסור לקחת יותר מפני שאם יסתמכו על הממשלה ואם יבא יום שיקצצו או לא יתנו הכל יתמוטט, לכן צריך שמערכת השנור תהיה חזקה בשביל שבכל מצב יוכלו להתגבר
היו גדולי ישראל שנימקו עוד נימוק חשוב בהרבה, מפני שאם ניקח מאה אחוז משרד החינוך ישלוט על תכניות הלימודים, ככל שניקח פחות הם לא יוכלו לעשות זאת
אבל מה קרה, כשקמה דגל התורה היה זה אברהם רביץ ומשה גפני נסחף אחריו שלחמו שיתנו מאה אחוז. גדולי התורה לא אהבו זאת, אבל בשל מחלוקת שסערה ובערה דגל התורה לחמה בעד שיקבלו יותר ואילו החסידים לא יכלו לעשות הרבה לעצור זאת מפני שהתקשו להכריע מה יותר טוב. בסופו של דבר הצליחו החרדים להעלות את התקציבים לסכומים כאלו שהיום בלעדי אותם סכומים אי אפשר לקיים את הכל, מפני שאין מערכת שתגייס את הסכומים שצריכים בשביל כל כל כך הרבה מוסדות
אחד הסיבות מדוע רביץ רצה מאה אחוז מפני שחשש כי יהיה בצרות, רוב התורמים בחוץ לארץ היו חסידים ובשל המחלוקת הוא חשש כי הליטאים יקבלו הרבה פחות, לכן הוא לחץ על הממשלה בתקוה שככה הוא יציל את המצב
'העדה החרדית' וסאטמאר מקיימים את עצמם לבד מפני שמדובר במספר יחסי מאוד קטן, אם לא היו לוקחים מן הממשלה וכל קבוצה היתה מגייסת כסף מאנשיה יתכן והיינו שורדים ומתקיימים אבל דבר אחד בטוח, מספר הכוללים היה עשירית ממה שהוא היום מפני שהכסף הראשוני היה הולך לקיום התתי"ם בתי הספר לבנות והישיבות ורק אחריהם אם היה נשאר כסף היו מחזיקים את הכוללים
יכול להיות שאין מנוס אלא להתארגן עצמאית ולא לסמוך על הממשלה שהיא תחזיק את הכוללים לעולם ועד, אם חפצי קיום אנחנו אסור לנו להכניס את עצמנו למצב כפי שאנו כיום שרוב הכסף בא מהממשלה, זה היה צריך להיות הפוך מפני שאז הם לא היו יכולים לאיים עלינו רק להקשות ואפשר היה להתגבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.