על נסיכים באנגליה ובסאטמאר

מאת עקיבא וויינגרטן

אמש התבשרנו על לידת בנם הבכור של הנסיך וויליאם ורעייתו קייט לבית המלוכה הבריטי (שמחת השלום זכר יתקיים במדורי הבדיחות של סופ"ש הקרוב).

עוד לפני שהתבשרנו על מין הוולד, כבר ידענו שהיא או הוא יהיה הממשיך לכתר המלוכה, מה שהוליד את הבדיחה: 'ילד חסיד סאטמר שאל את אביו אם הנסיך החדש שנולד באנגליה יהיה המלך הבא, האב השיב שזה תלוי בגבאי.'

מזל רק שאצלם באנגליה, ההשפעה שיש לבית המלוכה על האזרח מן השורה הינו מינורי לחלוטין, בניגוד גמור לנסיך בחצר חסידי שיש לו כן השפעה ישירה על מאות או אלפים מחסידיו לעתיד, ואף הוא נהיה קדוש מרחם אמו עוד לפני שהוריו מתחתנים זה לזו.

להיות מלך אנגליה לא נדרשים כישורים מיוחדים, הוא יכול להיות בור ועם הארץ, רשע מרושע, לריב עם האחים שלו, להרוג את אשתו, ועדיין להיות מלך, ולאף אחד לא יהיה איכפת. כי בפועל, חוץ מטקסים וסוסים לבנים, אין לו השפעה על אף אחד, למעט על משמר הכבוד שלו עצמו.

 הבעיה בנסיך החסידי, אשר לימים נהיה האדמו"ר הגאון הקדוש שליט"א (יש כמובן שלב ביניים שהוא רק הרב הצדיק שליט"א), שהוא כן אמור להיות איש מורם מעם, הוא כן צריך להיבחן לפי מעשיו, יראת השמים שלו, כושר מנהיגותו ושיפוטו, אך הציבור המטומטם ינהרו אחריו כעדר עגלים עילגים, אך ורק מפני שהוא בנו של רביה"ק והטהור זי"ע, שאף הוא לא נבחן באמת אף פעם באובייקטיביות רצינית. הוא בסך הכל גם נולד עם שם המשפחה הנכון.

שלא יובן לא נכון, אני בטוח שהיו ועדיין ישנם אדמו"רים שראויים לכל כתר, שעמלו כל חייהם להתקרב לעבודתו יתברך באמת ובתמים, וכל משאת חייהם זה להנהיג את קהל חסידיהם לכמה שיותר רוחניות. אבל אלו לא רבים עם האחים שלהם על כספים, כבוד, אגו, חסידים ושליטה. אלו פשוט עובדים את ה' בכל שעות היממה.

השבוע הגיע אחי הצעיר לבקר אותי, ובמהלך השיחה דיברנו גם על העניין של ריבים בחצרות חסידיות, אמר לי העלם: 'מה אתה רוצה? אם אבא שלנו היה משאיר ירושה של מיליונים, גם אני הייתי רב איתך'. תשובה כנה ותמימה של בחור ישיבה בן 15 שמכילה בתוכה כ"כ הרבה.

לא אוכל לסיים בלי המשפט האהוב עליי שאמר פרופסור ליבוביץ המנוח: מניין אנו למדים שלחז"ל היה חוש הומור מפותח? מפני שאמרו תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.