איך ניצל ר' חיים קנייבסקי מחשש גזל - תשובה להלכה שמצאנו באחד השו"תים בדיני גוף נקי

הסתפקתי אם להעלות את זה, מצד אחד מדובר בדינים והלכה ובענין שחשוב לכל אחד לדעת במיוחד בכל הקשור למניעת גזילה וגוף נקי, מאידך יודע אני כי יהיו מי שיתגלגלו מצחוק לא יוכלו להתאפק, לאחר הרבה מחשבה הגעתי למסקנה כי ארוויח כאן בכפליים, מצד אחד ילמדו איך להמנע מגזילה כשנצרכים לנקבים, וילמדו את השיעור בגוף נקי, ומאידך יהיו מי אשר יתגלגלו מצחוק אשמח כל כך הרבה יהודים ובשביל זה לבד זה כדאי

אז הנה תקראו מילה במילה כפי שמופיע באחד השו"תים, פסק להלכה בעניני גזילה וגוף נקי

מרן הגאון שר התורה ר' חיים קניבסקי העיד על עצמו בא' השבתות שזכה לקיים כל המצוות הנהוגות בימינו, וציין כמה מצוות נדירות שזכה לקיים, ומהם מצוות השבת

העבוט - שהלווה פעם לאברך מאה ש"ח ולא היה לההוא להחזיר, ונתפלא שביקש ממנו הגרח"ק שייתן לו את כובעו כמשכון אך חזקה עליו מצוות הגאון ונתן, ומיד החזירו לו כדי לקיים המצוה שהרי הוצרך לילך עם זה מיד.

עכ"פ ונזכרתי אז במעשה אחר שמראה שמרן שליט"א קיים גם מצוות השבת גזילה. והוא שביקר אצל אביו מרן הידוע, והוצרך לנקביו, ושכח לבקש רשות להשתמש בנייר לנקות אחריו, והשתמש, וכיון שהי' זה ללא רשות רכש חבילת טישו והניח בבית הכבוד.

לאחר כמה שנים בא לשם שוב, וראה החבילה מונחת כפי שהניחה, ושאל לאמו מדוע לא משתמשים בזה, ונענה שאבא אמר שכיון שלא יודעים מי האורח שהשאיר את זה יהא מונח עד שיבוא אליהו, או עד שיבוא האורח בעל הטישו ויקח את שלו.

והמעשה יפה מאוד, אך תמיד תמהתי מדוע לא ביקש הגר"ח מעיקרא קודם שנכנס להתכבד בבית הכבוד רשות מאביו זיעוכי"א להשתמש בטישו'ס?

ועכשיו שמועה שמעתי ותנוח נפשי. יש באחד השו"ת ממרן שליט"א, ששאלו תלמידו כמה פעמים צריך לנגב אחר עשיית צרכיו שיהי' נקי ע"פ דין לתפילה, ונענה בלשון ק' של מרן: "ינגבו כמה פעמים שצריך בכדי להיות נקי". וכך ענה כמ"פ.

ופ"א א' שאל אותו תלמיד, ששמע שמועה בשם אבי מרן הוא הסטייפלער זיע"א, שצריכים לנגב ג' פעמים שאז זה חשיב נקי (אולי מדין חזקה, או שהוא אומדנא), וחזר מרן שהוא נחלק על אביו בזה וס"ל שיעשו כמה שצריך בכדי שיהי' נקי, וכן להלכה ולמעשה.

ואחר שחזינן לתשובה זו ממרן שנמצא לן פלוגתא בין הני תרי גדולי ישראל, נמצא מיושב בטוב הקושיא דלעיל, די"ל שודאי שאל הגרח"ק את אביו רשות להשתמש, אלא שאחר שנכנס לביה"כ, ועשה צרכיו נזכר על פלוגתא זו, והי' אצלו ספק אם ההיתר שנתן לו אביו הוא רק על ג' פעמים שכן ס"ל, או שבעין יפה נתן לו להשתמש כפי שיטתו עד שיהא נקי שלעיתים הוא יותר הרבה מג' פעמים, והכריע להשתמש כדעתו, אך מזה נולד אצלו החשש גזל. ודו"ק.