רשימת הבלוגים שלי

יום חמישי, 13 בספטמבר 2012

32 שנה בלי אבא ז"ל - דור שהיה ונכחד

הרב שמואל שאולזון ז"ל חותם על מגילת היסוד של בית הכנסת 'החורבה' בתשרי תש"מ
הכרתי את הדור הקודם וחי אני עם הדור הנוכחי וכשאני מנסה להשוות ביניהם אז שמים וארץ עולמות אחרים. במשך יותר משישים שנות חיי עברתי שורה ארוכה של עסקנים שמכל אחד מהם למדתי משהו, אין כמעט מי שלא היה מה ללמוד ממנו. בדורנו זה צר לי, אני מחפש ממי ללמוד ולא מוצא

מן היום שנולדתי בבית אבי ז"ל ראיתי מה זו מסירות נפש למען הזולת, ולא חלילה כמו אותם מי שמפקירים את הבית למען האחרים, הוא לא שכח את הבית והוכיח כי אפשר לעשות גם את זה וגם את זה. היחודיוות שבו היתה, שהוא היה יתום מגיל קטן, אביו היה בן 27 כשהלך לעולמו במגיפה שפרצה אז וכמה מאות מתו ממים ששתו, ולא יכלו עוד להצילם. הוא גדל אצל סבו שגידל אותו כמו בנו, ולא אשכח את סבי שעוד הספיק להיות בבר מצוה שלי, וששה שבועות מאוחר יותר גם הוא הלך לעולמו

אודה על האמת, לא את הכל לקחתי מאבי. למשל סדר, הוא היה איש מסודר בסדר מופתי, זה היה אצלו האל"ף בי"ת, אני לא כל כך מסודר הלואי והייתי מגיע לחצי שלו. התחום האחר התמדה, אני לא זוכר את אבי לוקח חופש יום אחד, את זה ב"ה למדתי ממנו, הוא ניצל כל רגע למען עשות טוב

הייתי קרוב אליו וליוויתי אותו עד ליומו האחרון, הסתובבתי עמו עד לשעות הקטנות של הלילה בבתי עניים חולים ומדוכאים, הוא לא היה יושן כשידע שצרות במשפחה כלשהי, הוא לא היה מטלפן לאחרים שהם יילכו לעשות, למרות שהוא היה אז סגן ראש העיר ויכל  לשלוח אחרים, הוא עשה את העבודה השחורה לבד, כשהיו צריכים להביא אוכל למשפחה עניה, הוא לא שלח על ידי אחרים אלא הוא בכבודו ובעצמו עשה זאת

הרגישות שלו לצרכי הזולת היא מאותן רגישויות שבזמנינו לא נמצא יותר, הוא לא חיפש לענינים אלו כותרות, היכן שהוא חשש שאם יידעו יהיה בכך בזיון אז הוא בכבודו ובעצמו הלך, בערב פסח כשאחרים כבר היו לבושים ערוכים ומסודרים לחג הוא עוד היה מתרוצץ מבית לבית לראות מה קורה שם אם הם מסודרים

אסור לשכוח, באותן הימים לא היו טלפונים, מי שהיו להם טלפונים היו העשירים, משפחות העניים לא היה להם מכשיר כזה לא היה דרך לברר אם הכל כשורה רק אם היית מגיע לשם

כשאני עובר על ימינו שלנו ומשווה ועושה את החשבון האם אבי ז"ל היה יכול לשאת את זה, אני מגיע למסקנה שהוא היה בורח מן העסקנות הזו, זה לא היה בשבילו. הוא התרחק מן המחלוקת כמו מפני אש. גם בעסקנות הציבורית דרכו היה הידברות. וכאשר בעלי הקולנוע בירושלים אמורים היו לפתוח את בתי הקולנוע בשבת, אבי היה זה אז שביקש לא לכתוב מילה אחת, הוא נפגש עם הבעלים ישב עימם והם פשוט התביישו עד כדי שהם הודו כי לא פתחו בשבת רק בשביל הכבוד שהם רחשו לאבי ז"ל הם ראו סוג אחר של עסקנות אדם שמדבר עימם כל כך יפה לא אמר להם מילה רעה אחת עד שהם חשו כי זו תהיה חוצפה מצידם להתנהג אחרת

בניגוד לעסקנים מסוג אחר שאהבו את הכותרות וחיפשו מהומות אבי עשה את ההיפך, ועובדה היא, כי ברוב שנותיו בעיריה היה שקט מוחלט ברוב התחומים הדתיים מפני שהוא הצליח במילים טובות לעצור אותם, לא היה זה פלא מדוע אהבו אותו כל חלקי העיר

היופי והיחודי שהיה באבי ז"ל, שלא היה אצלו מושג של חסידים מתנגדים אשכנזי או ספרדי עבורו כולם היו אותו דבר. תופתעו, במשך שנים אבי ז"ל היה מתפלל בבוקר שחרית במוסיוף בשכונת הבוכרים, הוא היה הולך למקוה בבוכרים ומשם לבית הכנסת, זה היה עד לשנת תשכ"ח לפני שעברנו לגור בשכונת בית וגן

אבי נולד למשפחה חב"דית סב סבו היה המהרי"ל אחיו הגדול של בעל התניא והשולחן ערוך מחבר השו"ת  'שארית יהודה' אבי ז"ל הוא בן אחר בן מהמהרי"ל, זה הקשר המשפחתי שלנו לאדמור"י חב"ד, ולמרות שהיה חסיד חב"ד לא היו אצלו מושגי חסידים מתנגדים, אני הייתי הראשון במשפחתנו שסבלתי מן המציאות הזו

מה שמעניין, ואף פעם לא עסקתי בענין, רק לאחרונה העירו לי, שכל מי שהיו בזמנו של אבי ז"ל בעירית ירושלים הלכו לעולמם צעירים. אבי עמד בראש, השני היה ר' ארי' גולדקנוף מגור שאף הוא הלך לעולמו, השלישי היה ר' שמחה בונם קליין מבעלזא שאף הוא הלך לעולמו, ומה שמעניין, מי שנכנס במקומו של אבי לעירית ירושלים ר' בערל רבינוביץ ז"ל איש חב"ד אף הוא הלך לעולמו צעיר. - כל השמות שהזכרתי הלכו לעולמם כאשר היו נציגי היהדות החרדית בעיריה

זכרו של אבי לא ימוש, עבורי הוא סוג של עסקנות של פעם, בעל מידות שקשה למצוא כמותו, אחד הדברים שהדהימו אצלו היו המידות טובות, לא יכולת להרגיז אותו לא יכולת להוציא אותו משלוותו, הוא היה וותרן עצום אי אפשר לתאר זאת, למרות שהיה סגן ראש העיר ומראשי הציבור, בבית הכנסת לא רצה לשבת במזרח רק עם הציבור כולו. הוא היה בעל תפילה בימים הנוראים, כשליח ציבור לא היה מתאים ממנו לתפקיד הזה מפני שהוא היה אהוב על כולם, זה מה שסימל אותו

אפשר לכתוב ולכתוב עליו ובפוסט כזה לא אוהבים לקרא באריכות אז הפעם אעצור כאן, בהזדמנות אחרת בל"נ אביא סיפורים מעניינים משנות חייו.  ושתהא נשמתו צרורה בצרור החיים

תגובה 1:

  1. אוי, סבא, סבא
    כמה חבל שלא זכיתי לראותך....

    א.נ

    השבמחק